לדלג לתוכן

ניופאונדלנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מפה של האי

ניופאונדלנדאנגלית: Newfoundland) הוא אי גדול באמריקה הצפונית, השייך לקנדה (פרובינציית ניופאונדלנד ולברדור). האי שוכן באוקיינוס האטלנטי, סמוך למחוז קוויבק. שטחו 108,860 קילומטר רבוע, והוא האי ה-15 בגודלו בעולם[1].

מתיישבים ראשונים

היסטוריונים מעריכים כי בשטח האי התיישבו אירופאים לראשונה ביבשת אמריקה. ממצאים ארכאולוגיים שהתגלו בשנת 1960 מחזקים את ההערכה כי בשנת 1000 לספירה הוקמה התיישבות ויקינגית באזור ל'אנס או מדואוז אשר באי, אך במרוצת השנים נשכחה התיישבות זו. ב-1978 הוכרז אזור זה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו.

מאוחר יותר התיישבו באי שבטי האינדיאנים מי'מאק ובאותוקס.

גילוי האי ויישובו מחדש

על פי עדויות מסוימות, ייתכן כי האי התגלה מחדש כבר בשנת 1472 על ידי החוקר הפורטוגזי ז'ואו קורטה-ריאל אשר קרא לאי "האדמה החדשה" (טרה נובה - Terra Nova). גילוי זה, במידה ואכן קרה, הוא למעשה הגילוי הראשון (מאז הוויקינגים) של יבשת אמריקה לבני אירופה (כעשרים שנה לפני כריסטופר קולומבוס), אך כיום לא ניתן להוכיח טענה זו.

דגל שלושת הצבעים של ניופאונדלנד

ג'ון קאבוט היה הראשון אשר גילה את האי באופן ודאי. גילוי זה התרחש בשנת 1497 (חמש שנים לאחר גילוי אמריקה על ידי קולומבוס). כיוון שקאבוט נשלח על ידי מלך אנגליה, הוא זכה לקבל לידיו את משרת מושל האזור, שהוכרז כמושבה של בריטניה.

עיר הבירה של ניופאנדלנד, סנט ג'ונס, היא העיר דוברת אנגלית העתיקה ביותר ביבשת אמריקה. ראשית ההתיישבות באזור העיר בסוף המאה ה-16.

בין השנים 1610 - 1728 מונו לאי מושלים, הראשון בהם היה ג'ון גאי אשר מונה מושל המושבה קופרס קוב. מושלים נפרדים מונו למושבות נוספות על האי. בשנת 1638 אוחדו כל המושבות באי למושבה אחת, וסר דייוויד קירק מונה למושל האי.

בשנות ה-90 של המאה ה-17 נעשה ניסיון שכמעט הצליח לכבוש את האי על ידי פייר לה מויין ד'איברוויל.

בשנת 1823 מונתה מועצה למושבה בעקבות מאבק שנוהל על ידי הרפורמיסטים ג'ון קנט, ויליאם קארסון ופטריק מוריס. מועצה זו כונתה אז (והיום) "בית המועצה". המועצה הייתה מפולגת בין הפרוטסטנטים והקתולים באי. בשנת 1842 אוחדה המועצה עם המועצה המחוקקת של ניופאונדלנד ובשנת 1848 הופרדה לשני בתים נפרדים.

ערים

טבלת ערים גדולות לפי מספר התושבים:

שם תושבים
סנט ג'ונס 196,000
קורנר ברוק 26,600
גנדר 11,100
סטפנוויל 6,500
נאין 1,200

הדרך לעצמאות

בשנת 1855 קיבלה המושבה אישור לשלטון עצמי, ובשנת 1907 הפכה המושבה לדומיניון ניופאונדלנד.

תחבורה

תחבורה יבשתית

את האי חוצה הכביש הטרנס קנדי המחבר את האי לשאר קנדה. שני קווי מעבורת שיוצאים מהעיירה סידני לאי הם החיבור היחיד ליבשת.

תחבורה אווירית

בניופאונדלנד שני נמלי תעופה מרכזיים: נמל התעופה סנט ג'ונס ונמל התעופה גנדר, בנוסף, יש גם את נמל התעופה סטפנוויל ואת שדה התעופה דאיר לאק.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניופאונדלנד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ מאה האיים הגדולים בעולם (באנגלית)