הצגת המקור של הדף "ברצלונה (כדורגל)"

{{קבוצת כדורגל
| שם = מועדון הכדורגל ברצלונה
| סמל = [[קובץ:Fc barcelona.svg|200px|סמל מועדון הכדורגל ברצלונה]]
| שם מלא = Futbol Club Barcelona
| כינוי = בארסה, בלאוגרנה (כחול-ארגמן)
| תאריך ייסוד = [[29 בנובמבר]] [[1899]]
| אצטדיון = [[האצטדיון האולימפי ליואיס קומפאניס]], [[ברצלונה]]
| מספר מושבים = 54,367
| נשיא = {{דגל|ספרד}} [[ז'ואן לאפורטה]]
| יו"ר = -
| מנכ"ל = -
| מאמן = {{דגל|גרמניה}} [[הנס-דיטר פליק]]
| ליגה = [[לה ליגה]]
| pattern_la1 = _fcbarcelona2324h
| pattern_b1 = _fcbarcelona2324h
| pattern_ra1 = _fcbarcelona2324h
| pattern_sh1 = 
| pattern_so1 = _fcbarcelona2324hl
| leftarm1 = BF0030
| body1 = 00009F
| rightarm1 = BF0030
| shorts1 = 00009F
| socks1 = 
| pattern_la2 = _fcbarcelona2324a
| pattern_b2 = _fcbarcelona2324a
| pattern_ra2 = _fcbarcelona2324a
| pattern_sh2 = 
| pattern_so2 = _fcbarcelona2324al
| leftarm2 = FFFFFF
| body2 = FFFFFF
| rightarm2 = FFFFFF
| shorts2 = 0165E3
| socks2 = 0165E3
| pattern_la3 = _fcbarcelona2324t
| pattern_b3 = _fcbarcelona2324t
| pattern_ra3 = _fcbarcelona2324t
| pattern_sh3 = _fcbarcelona2324t
| pattern_so3 = 
| leftarm3 = 5dd8d2 
| body3 = 5dd8d2 
| rightarm3 = 5dd8d2 
| shorts3 = 5dd8d2 
| socks3 = 5dd8d2 
}}
{{מחלקות ברצלונה}}
'''מועדון הכדורגל ברצלונה''' (ב[[קטלאנית]]: '''Futbol Club Barcelona''') הוא [[קבוצת כדורגל|מועדון כדורגל]] מהעיר [[ברצלונה]] שב[[ספרד]]. המועדון נוסד ב-[[29 בנובמבר]] [[1899]] על ידי קבוצת [[כדורגלן|כדורגלנים]] [[שווייץ|שווייצרים]], [[בריטניה|בריטים]] ו[[קטלוניה|קטלאנים]], בראשות [[ז'ואן גאמפר]]. המועדון הפך למוסד קטלאני תרבותי בולט, ולפיכך ה[[מוטו]] שלו הוא "[[#"יותר ממועדון"|יותר ממועדון]]" (Més que un club). קבוצת הבוגרים של המועדון עורכת את משחקי הבית שלה ב[[האצטדיון האולימפי ליואיס קומפאניס]] החל משנת [[2023]] לאחר שה[[קאמפ נואו]], נסגר עקב שיפוצים. 

מלבד קבוצת הכדורגל הידועה כולל המועדון גם [[קבוצת מילואים]] בשם [[ברצלונה אתלטיק]], ועוד ארבע קבוצות מקצועניות בענפי [[ספורט]] אחרים: [[ברצלונה (כדורסל)|קבוצת כדורסל]], [[ברצלונה (כדוריד)|כדוריד]], [[כדורגל אולמות]] ו[[הוקי גלגיליות (קואד)|הוקי גלגיליות]]. המועדון חולק את פסגת [[כדורגל בספרד|הכדורגל הספרדי]] עם [[ריאל מדריד]], והיריבות הספורטיבית ארוכת השנים בין השתיים הפכה לשם דבר בכדורגל הספרדי, יריבות שהתחדדה עקב הבדלים גדולים בעמדות הפוליטיות של תומכי שני המועדונים, במהלך שלטונו הדיקטטורי של [[פרנקו]] בספרד. המשחקים בין ברצלונה לריאל ידועים בכינוי "[[הקלאסיקו|אל קלאסיקו]]". פרט ליריבות עם ריאל מדריד יש לברצלונה [[דרבי (ספורט)|יריבות עירונית]] עם מועדון הכדורגל [[אספניול]].

המועדון הוא בין המובילים באירופה. במהלך השנים זכה מספר פעמים ב[[גביע (ספורט)|גביעים]] יבשתיים על גלגוליהם השונים. חמש פעמים זכה בתואר האירופי החשוב ביותר, [[ליגת האלופות]], בשנים [[1992]], [[2006]], [[2009]], [[2011]] ו-[[2015]]. במועדון שיחקו במהלך השנים שחקנים ידועים רבים. ב[[אפריל]] 2015 דורג המועדון על ידי [[מגזין]] [[פורבס]] במקום השני בעולם מבחינת עושרו (אחרי ריאל מדריד ולפני מנצ'סטר יונייטד).{{הערה|שם=LTR-הערה1|1=[http://www.theguardian.com/football/2015/may/06/real-madrid-forbes-most-valuable-football-team Real Madrid named by Forbes as the world’s most valuable football team],{{כ}} The Guardian,{{כ}} 6.5.2015}}

==היסטוריה==
{{ערך מורחב|היסטוריה של מועדון הכדורגל ברצלונה}}

===הקמה===
בשנת [[1898]] התיישב ב[[ברצלונה]] איש העסקים [[ז'ואן גאמפר]]. ב-[[22 באוקטובר]] [[1899]] פרסם גאמפר מודעה במגזין ספורט, בה הצהיר כי ברצונו להקים [[קבוצת כדורגל]]. לאחר שבוע נענו לקריאתו 11 שחקנים, שהיו לגרעין מועדון הכדורגל. נשיא המועדון הראשון היה ה[[אנגלים|אנגלי]] [[וולטר ויילד]]. עם הקמתו של המועדון, נבחר סמל העיר ברצלונה כסמלו, וכעבור כעשור שונה לסמל הדומה לסמל הנוכחי. על פי הסברה{{הערה|1=[http://www.lavanguardia.es/premium/publica/publica?COMPID=53572761928&ID_PAGINA=22088&ID_FORMATO=9&PAGINACIO=1&TEXT Los colores suizos del Barça]{{קישור שבור|4.9.2021}} באתר 'La Vanguardia'}} צבעי חולצות שחקני המועדון, שנותרו בעינם עד היום, נבחרו על פי צבעי החולצות של [[פ.צ. בזל]], המועדון הקודם של גאמפר. המשחק הראשון של הקבוצה היה מול קבוצת שחקנים אנגלים ב-[[8 בדצמבר]], שניצחה את ברצלונה בתוצאה 0–1.

עד [[1909]] ערכה קבוצת הכדורגל של המועדון הצעיר את משחקי הבית שלה במגרשי כדורגל אחדים. באותה שנה הצליח המועדון לרכוש [[אצטדיון]] ביתי משלו - "קרר אינדסטריה", שהיה בעל קיבולת של כ-6,000 צופים.

===אליפות קטלוניה ושנות גאמפר===
[[קובץ:Player FC Barcelona 1903 year.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שחקני ברצלונה בשנת [[1903]]]]
בשלהי [[המאה ה-19]] הוקמו ב[[קטלוניה]] מספר קבוצות כדורגל נוספות. אלפונס מקאיה, נשיא קבוצת היספניה, החליט בדצמבר [[1900]] לאגד אותן במפעל כדורגל ב[[שיטת גביע]]. "גביע מקאיה", שהוקם לפי הצעה זו, הפך בסופו של דבר לאליפות קטלוניה, שנערכה בשיטת [[ליגה]], שהייתה גם ליגת הכדורגל הראשונה בספרד. ב-[[1902]] זכתה ברצלונה בגביע ב[[עונה (ספורט)|עונתו]] השנייה, ובאותה שנה הפסידה בגמר [[גביע המלך הספרדי]] ל[[אתלטיק בילבאו|ביסקאיה]] בתוצאה 1–2.

[[קובץ:Bau2.jpg|שמאל|150px|ממוזער|משחק באצטדיון הראשון של המועדון, "קרר אינדסטריה"]]
בעשור הראשון של [[המאה ה-20]] נתקל המועדון בקשיים ובחילופי נשיאים תכופים. מספר חברי המועדון ירד ל-38 בקיץ 1908. ב-[[11 בנובמבר]] התמנה [[ויסנס רץ']] לתפקיד הנשיא בניסיון להוציא את המועדון מהמשבר, אך ניסיונותיו כשלו והוא פרש מתפקידו אחרי 22 ימים בלבד. גאמפר הפך לנשיא המועדון בתום ישיבה בה נכחו 20 חברי מועדון בלבד. כבר בשנתו הראשונה בתפקיד של גאמפר זכה המועדון באליפות קטלוניה. בסך הכול החזיק [[ז'ואן גאמפר]] בתפקיד 9 שנים בחמש קדנציות (1908–1909, 1910–1912, 1917–1919, 1921–1923, 1924–1925).

גאמפר סיים את הקדנציה הראשונה שלו באמצע עונת 1909/1910. בעונה זו זכה המועדון בגביע קטלוניה והוכתר כאלוף ספרד, לאחר ניצחון על אספניול דה מדריד. בתחילת העונה הבאה חזר גאמפר לתפקיד נשיא המועדון למשך שנתיים. למועדון היו כ-400 חברים באותן שנים. ב-[[1917]] מונה [[קפטן (כדורגל)|קפטן]] הקבוצה, ג'ון בארו, ל[[מאמן כדורגל|מאמן]] הראשון בתולדות הקבוצה. כהונתו נמשכה שבועות ספורים והוא הוחלף על ידי [[ג'ק גרינוול]], שאימן את הקבוצה במשך שבע שנים רצופות. בשנת [[1919]] היו למועדון כ-3,000 חברים.

בתקופת גאמפר שיחקו בקבוצה שחקנים ידועים כגון [[ריקארדו זאמורה]], הנחשב לאחד ה[[שוער]]ים טובים בהיסטוריה של הכדורגל, [[פפ סמיטייר]], [[אנריק פריס דה ורגאס]] (שהיה הראשון ששיחק 200 משחקים במדי המועדון) ו[[פאולינו אלקנטרה]]. השחקנים היו שותפים להצלחתU של המועדון בגביע המלך ובאליפות קטלוניה, בה זכו 7 פעמים ב[[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]], ואף זכו באליפות העונה הראשונה של [[לה ליגה]] ב-[[1929]]. בתקופה זו החלה להתהוות זהות בין המועדון לבין ה[[לאומיות]] הקטלאנית. ב-[[1922]] עבר המועדון לאצטדיון חדש, [[לס קורטס]], שתכולתו הייתה 30,000 צופים והורחבה ל-45,000 בתוך ארבע שנים. בחגיגות חצי [[יובל (זמן)|יובל]] להקמת המועדון נמנו בו מעל ל-12,000 חברים.

למרות ההצלחה במפעלי הכדורגל נתקל המועדון בקשיים שונים. במשחק שנערך ב-[[14 ביוני]] [[1925]], בזמן שלטונו של הדיקטטור [[מיגל פרימו דה ריברה]]' לעג הקהל הקטלאני ל[[המנון ספרד]], וכתוצאה מכך סגר השלטון את לס קורטס למשך חצי שנה (מאוחר יותר קוצרה הסגירה לשלושה חודשים). גאמפר פרש מתפקידו כנשיא המועדון. כ-5 שנים לאחר מכן, לאחר האשמות מצד הדיקטטור הספרדי על קידום לאומיות קטלאנית, גורש גאמפר ל[[שווייץ]], שם התאבד ב-[[1930]].

===תקופת השפל וההשתקמות===
[[קובץ:Barcelona-by-season.png|שמאל|ממוזער|350px|[[גרף (נתונים)|גרף]] מיקום הקבוצה בליגה{{ש}}*הליגה הושעתה מעונת 1936/1937 עד 1938/1939]]
[[קובץ:Barcelona bombing (1938).jpg|שמאל|ממוזער|250px|ההפצצה על ברצלונה ב-1938; אחת מהפצצות נחתה על אחד ממשרדי המועדון, שניזוק מאוד.]]
ב[[שנות ה-30 של המאה ה-20]] סבל המועדון מתקופת שפל בצל [[מלחמת האזרחים בספרד#רקע היסטורי|הסכסוך הפוליטי]], שהשפיע על החברה ועל הספורט באזור. המועדון נתקל בבעיות כלכליות ו[[ספורט]]יביות. למרות הצלחה מקומית - זכייה בשש אליפויות קטלוניה - לא הצליחה הקבוצה לזכות באליפות ספרד.

תחילה נחלV הקבוצה את התבוסה הגדולה בתולדותיו, 1 - 12 ל[[אתלטיק בילבאו]], הקבוצה לה הפסידה גם בגמר גביע המלך בעונת 1931/1932. נשיא המועדון הוחלף בתקווה לשיפור. צעד זה לא עזר - מספר החברים ירד לכ-9,500 ב-[[1931]] ולכ-8,800 ב-[[1932]]. באותה שנה עבר סמיטייר ל[[ריאל מדריד]] ועורר מחלוקת אדירה בקרב אוהדי ברצלונה. בעונה שלאחריה סיימה הקבוצה מקום אחד מעל המקום האחרון, וניצלה מירידה לליגת המשנה רק בזכות הרחבת הליגה הראשונה. חוסר ההצלחה בליגה נמשך, כאשר הקבוצה הפסידה בגמר הגביע ב-[[1936]] ומספר חברי המועדון ירד לכ-7,700.

נשיא המועדון [[ז'וזפ סוניול]] נרצח על ידי חייליו של [[פרנסיסקו פרנקו]], לימים רודן ספרד, כחודש לאחר פרוץ [[מלחמת האזרחים בספרד|מלחמת האזרחים הספרדית]] ב-[[1936]]. הקבוצה שיחקה באותו זמן באמריקה, ולכן רבים מחבריה החליטו לא לחזור לספרד. במרץ [[1938]] הטיל הצבא הפשיסטי פצצות רבות על העיר ברצלונה, ואחת מהן נחתה על אחד ממשרדיו של המועדון, שניזוק מאוד. ב-[[1939]], עם כיבוש העיר על ידי כוחותיו של פרנקו, צעדו חייליו לעבר לס קורטס במטרה להופכו ל[[בסיס צבאי]]. מזכיר המועדון שכנע את מפקד הכוח להוביל את חייליו למקום אחר בעזרת המשפט "לפניך עומד מקדש המוקדש לספורט ול[[תרבות הגוף]]. כיבדנו אותו במהלך המלחמה, וכעת ההחלטה מה לעשות איתו נמצאת בידך",{{הערה|1=[http://barca.sportenter.co.il/history/1929.html אגף ההיסטוריה - שנות ה-30 הקודרות] באתר בארסה מאניה}} ובכך מנע את הריסת האצטדיון.

לקראת סוף המלחמה היו למועדון כ-2,500 חברים בלבד. במאי [[1940]] מונה [[אנריקה פיניירו]], משתף פעולה של פרנקו, לנשיא המועדון. שם המועדון שונה מהשם האנגלי "Fútbol Club Barcelona" לשם הספרדי "Club de Fútbol Barcelona". מסמל המועדון הוסרו שני פסים שמקורם ב[[דגל קטלוניה]]. המועדון נאלץ להיאבק על מקומו בליגה הראשונה בעונה הראשונה של [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות ה-40]]. הייתה זו העונה הגרועה ביותר של ברצלונה מבחינה התקפית, בה הבקיעו שחקניה 32 שערים בלבד ב-22 משחקים.{{הערה|שם=records|1=[http://www.fcbarcelona.com/club/detail/card/fc-barcelona-team-records FC Barcelona Records] באתר הרשמי של המועדון{{קישור שבור|26 בפברואר 2017}}}} עם זאת, לאחר המלחמה שבו אל המועדון חלק מהחברים שעזבו אותו. בסוף 1940 היו לו כ-4,700 חברים, וקו 10,000 החברים נחצה כבר ב-1941.

ב-[[1942]], למרות זכייה בגביע המלך, נאבק המועדון נגד ירידה לליגה השנייה, ממנה נמנע רק בזכות ניצחון במחזור האחרון. בעונה שלאחר מכן, לאחר ניצחון 3–0 במשחק הראשון של חצי גמר הגביע מול ריאל מדריד, שנתמכה על ידי השלטון ה[[פשיזם|פשיסטי]], האשימו עיתוני ספרד את המועדון ואת אוהדיו ביציאה משולחת רסן נגד "האומה הספרדית ונציגיה, שחקני ריאל מדריד", וראש שירותי הביטחון של ספרד איים באופן אישי על שחקני ברצלונה.{{הערה|1=[http://www.fifa.com/aboutfifa/federation/news/newsid=70557.html Barca - Much more than just a Club] באתר [[פיפ"א]]{{קישור שבור|26 בפברואר 2017}}}} כתוצאה מכך, הפסידה הקבוצה במשחק הגומלין במכוון בתוצאה 1–11.{{הערה|1=[http://barca.sportenter.co.il/Barcamadrid/why.html למה אנחנו שונאים אותם?], [http://barca.sportenter.co.il/Barcamadrid/kavim2.html קווים ליריבות ההיסטורית] באתר בארסה מאניה}} נשיא המועדון, שלא אהב דרך התנהלות זו, למרות היותו חבר במפלגת השלטון הפשיסטית, פרש מתפקידו. בעקבות המשחק נפער קרע בין שני המועדונים. פרנקו הלאומן תמך באופן גלוי בריאל מדריד, כמועדון המייצג את בירתו, ועל כן העוינות בין קטלוניה וקסטיליה, חבלי הארץ של ברצלונה ומדריד, הפכה גם לנחלת המועדונים.

בעונת 1942/1943 סיימה הקבוצה במקום השלישי. בעונת 1943/1944 הגיע מספר חברי המועדון ל-20,000. סמיטייר שב למועדון כמאמן, ובעונת 1944/1945 הוביל אותו לזכייה שנייה באליפות לה ליגה. עד סוף העשור זכה המועדון בשתי אליפויות נוספות עם [[אנריקה פרננדס]] ה[[אורוגוואי]] כמאמן, בעונות 1947/1948 ו-1948/1949, וכן בעונה הראשונה של [[הגביע הלטיני]] ב-[[1949]]. המועדון חגג יובל להקמתו באותה שנה, אך לא זכה להצלחה בליגה וסיים במקום החמישי בלבד, דבר שהוביל לעזיבתו של פרננדס. השתקמות המועדון מהמשבר התבטאה גם בכמות חברי המועדון: בשנת 1949 היו מעל ל-24,000 חברים.

[[לאזלו קובאלה]], שהחל לשחק בברצלונה ב-[[1951]], היה שחקן מפתח בתקופה יותר מוצלחת בתולדות במועדון. בשנת [[1952]] זכה המועדון בחמש תחרויות, בהן הליגה הספרדית, גביע הליגה הספרדית והגביע הלטיני. מספר חברי המועדון עבר את רף ה-30,000 באותה עונה. המועדון זכה בגביע הספרדי שלוש פעמים ברציפות, בין 1951 לבין 1953. בתקופה זו בלטו קובאלה, שהנהיג את ה[[קשר (כדורגל)|קישור]], הקפטן [[ז'ואן סגרה]] ושחקני ההתקפה [[ססאר רודריגס אלברס|ססאר]] ו[[אסטניסלאו באזורה]]. קובאלה הבקיע 243 שערים ב-329 משחקים, לרבות שביעייה מול [[ספורטינג חיחון]] - שיא ספרדי למספר שערים ששחקן מבקיע במשחק ביחיד.{{הערה|שם=LTR-הערה2|1=[http://www.fcbarcelona.com/web/english/noticies/futbol/temporada08-09/11/n081111105990.html The day Kubala scored seven] {{rtl|האתר הרשמי של מועדון הכדורגל ברצלונה}}{{קישור שבור|26 בפברואר 2017}}}} עם זאת, זכורה לרעה אי-החתמתו של הכוכב [[אלפרדו די סטפנו]], שבחר לבסוף בריאל מדריד כקבוצתו בספרד, והוביל אותה להישגים רבים הן ב[[ליגת האלופות|גביע אירופה]] והן בליגה.

===קאמפ נואו===
בשנת [[1953]] נערכו לראשונה מזה 14 שנים בחירות דמוקרטיות למחצה לנשיאות המועדון, בהן השתתף חלק מצומצם מהחברים הבגירים של המועדון. לפני הבחירות הללו קבע השלטון הדיקטטורי את זהות הנשיא בכפייה. נשיא המועדון הנבחר קידם את בניית האצטדיון החדש של המועדון, ה[[קאמפ נואו]], הן עקב הצורך באצטדיון שתכולתו גדולה יותר מלס קורטס, והן בזכות הוזלת מחירי ה[[נדל"ן]] באזור. בנייתו החלה בנובמבר [[1954]] והושלמה בספטמבר [[1957]]. האצטדיון החדש הכיל 90,000 מקומות ישיבה, והפך לאצטדיון הגדול ב[[אירופה]], וגם כיום הוא אחד מהגדולים בעולם. לפני הקמת האצטדיון כשל המועדון בליגה, וריאל מדריד זכתה בחמש אליפויות בשש עונות. ברצלונה סיימה במקום השני שנתיים ברציפות, ב-[[1955]] וב-[[1956]].

[[קובץ:Camp Nou - Interior (2005).jpg|שמאל|ממוזער|250px|קהל בקאמפ נואו]]
בעונת 1957/1958 סיימה הקבוצה במקום השלישי, ולאחר מכן זכתה פעמיים ברציפות באליפות (עונות 1958/1959 ו-1959/1960), וכן זכתה ב[[גביע ערי הירידים]] בעונות 1957/1958 ו-1959/1960. מאמן הקבוצה היה [[הלניו הררה]], והיא הונהגה על ידי הקפטן [[פרן אוליביה]] והשחקנים [[אנטוני רמלייטס]], [[לואיס סוארס מירמונטס|לואיס סוארס]], [[שנדור קוצ'יש]], [[זולטן צ'יבור]] וקובאלה. הישג נוסף של המועדון באותה תקופה היה הופעה ראשונה בתולדותיו ב[[גביע אירופה לאלופות]] (לימים ליגת האלופות). ההצלחה גרמה להצטרפות חברים נוספים למועדון, ובסוף [[1958]] היו בו כ-38,000 חברים.

ההצלחה לא נמשכה ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]]. ב-[[30 באפריל]] [[1960]] פיטר פרנססק מירו-סאנס, נשיא המועדון, את המאמן הררה, זמן קצר לאחר הפסד הקבוצה בחצי גמר גביע אירופה לאלופות לריאל מדריד.{{הערה|{{Cite web|url=http://www.fcbarcelona.com/web/english/club/historia/entrenadors/helenioherrera.html|title=Helenio Herrera (1958-60, 1980 and 1980-81)|website=באתר הרשמי של ברצלונה|archiveurl=https://web.archive.org/web/20101230040810/http://www.fcbarcelona.com/web/english/club/historia/entrenadors/helenioherrera.html|archivedate=2010}}}} החלטה זו, לצד החלטות שגויות אחרות, הובילו לחוסר שביעות הרצון  של הנשיא. ב-[[28 בפברואר]] [[1961]] התפטר מירו-סאנס מכהונתו כנשיא המועדון, כשנה לפני סיומה הרשמי. יתר על כך, היה זה העשור היחיד, מלבד שנות ה-30 שהושפעו על ידי מלחמת האזרחים, במהלכו לא זכה המועדון באליפות הליגה.

[[קובץ:Europa cup 1 Beslissingswedstrijd te Brussel Barcelona tegen Hamburg (1-0) Sp, Bestanddeelnr 912-4395.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ברצלונה במשחק [[ליגת האלופות|גביע אירופה]] מול [[המבורג (כדורגל)|המבורג]] ב-[[1961]]]]
[[קובץ:Halve finale Uefa-cup PSV tegen Barcelona 3-0, elftal Barcelona, Bestanddeelnr 929-6484.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרכב ברצלונה בחצי גמר [[גביע אופ"א]] ב-[[1978]]]]
ב-[[1961]] העפיל המועדון לראשונה בתולדותיו ל[[גמר גביע אירופה לאלופות 1961|גמר גביע אירופה]], לאחר שהיה המועדון הראשון שהביס את ריאל מדריד בשלב הנוק אאוט של הטורניר. למרות זאת, בגמר ברצלונה הפסידה 3:2 ל[[בנפיקה ליסבון]]. בעקבות אי ההצלחה של הקבוצה בעונת 1961/1962 מונה קובאלה למאמנה. תחת הדרכתו סיימה ברצלונה במקום השני והעפילה לגמר גביע ערי הירידים. אולם, ביצועים חלשים בעונה שלאחריה הובילו לעזיבתו בינואר [[1963]], עוד לפני אמצע העונה. מחליפו היה שחקן עבר נוסף של הקבוצה, [[ז'וזפ גונסלבו]], שלא הצליח להוביל את הקבוצה להישגים כבעבר. ברצלונה אומנם זכתה בגביע המלך בסיום עונת 1962/1963, אך דורגה במקום השישי בליגה - הנמוך ביותר מאז [[1944]]. חוסר ההצלחה בעונות הבאות בזירה המקומית ובזירה האירופית הוביל לחילופים תכופים בעמדת המאמן. ב-[[1966]] ייסד המועדון את [[גביע גאמפר]]. המועדון זכה בגביע בשנה הראשונה לקיומו לאחר שגבר במשחק הגמר על [[אנדרלכט (כדורגל)|אנדרלכט]] ה[[בלגיה|בלגית]]. באותה עונה זכתה ברצלונה בגביע ערי הירידים וסיימה את הליגה במקום השני, בו דורגה גם בעונה שלאחר מכן.

גמר הגביע ב-[[1968]] זכור באופן מיוחד לאור הציפייה שריאל מדריד תנצח ותשלים [[דאבל (ספורט)|דאבל]]. מול הקהל ב[[אצטדיון סנטיאגו ברנבאו]], שכלל את פרנקו, ניצחו שחקני ברצלונה במשחק בזכות [[שער עצמי]] של מגן ריאל. פרנקו נאלץ להעניק את הגביע לקפטן ברצלונה [[חוסה אנטוניו סאלדואה]]. הזכייה בגביע הוקדשה לזכרו של [[חוליו ססאר בניטס]], שחקנה של הקבוצה שמת בפתאומיות ב-[[6 באפריל]] 1968.

המועדון המשיך להתפתח, בעיקר מבחינת חשיבותו לקטלאנים. בנאומו של נשיא המועדון נרסיס דה קררס ב-[[1968]] נטבע המשפט שברצלונה הוא "יותר ממועדון" (במקור: "Més que un club"), כהתייחסות לחשיבות המועדון מבחינה לאומית-קטלאנית. הנשיא שלאחריו, [[אגוסטי מונטל]], פעל למימוש המשפט ונאבק למען הכנסת עקרונות [[דמוקרטיה|דמוקרטיים]] להתנהלות הכדורגל בספרד.

באותן שנים לא הרשתה הממשלה לשחקנים זרים לשחק בספרד. למרות זאת היא דאגה להעניק אזרחות לשחקנים דרום אמריקנים מובחרים, ואישרה להם לשחק רק ב[[ריאל מדריד]]. רק לאחר לחץ ציבורי גדול הותר ליתר הקבוצות להחתים שחקנים זרים, ובעקבות קבלת ההיתר הוחתם הכוכב ה[[הולנדי]] [[יוהאן קרויף]] על חוזה עם המועדון בשנת [[1973]]. קרויף זכה לשכר שיא של מיליון דולר לשלוש שנים.{{הערה|1=[http://barca.sportenter.co.il/history/1971.html עידן קרויף] - בארסה מאניה}} תוך זמן קצר היה קרויף לאחד השחקנים הפופולריים בקרב האוהדים בשל צורת המשחק המהירה והחכמה שלו.

בעונת 1973/1974, עם [[רינוס מיכלס]] כמאמן ו[[קרלס רשאק]] בחוד, הביסו שחקני ברצלונה את ריאל מדריד בתוצאה 5 - 0 ב[[אצטדיון סנטיאגו ברנבאו]], ובסוף העונה זכו באליפות. כאשר צוינו 75 שנה להקמת המועדון ונבחר [[#המנון|המנון]] חדש בעונה שלאחר מכן, מנה המועדון 70,000 חברים, ובמקביל הסתמן תהליך הפיכתו לאחד המועדונים החזקים ביותר בספרד ובעולם. בקיץ 1974 הוחתם בקבוצה [[יוהאן ניסקנס]], הולנדי מוכשר נוסף, במטרה לזכות בתארים נוספים. באירופה העפילה הקבוצה לחצי גמר גביע אירופה, בו הפסידה ל[[לידס יונייטד]]. למרות חוזקה לא זכתה הקבוצה בתארים רבים: היא סיימה כסגנית האלופה במשך שלוש עונות רצופות, והתואר הבא שלה היה גביע המלך של עונת 1977/1978, ארבע שנים לאחר הזכייה באליפות.

===קבוצת החלומות===
[[קובץ:Cruyff a la banqueta del Camp Nou.jpg|ממוזער|טקסט=[[יוהאן קרויף]], שזכה כמאמן "קבוצת החלומות" של ברצלונה בארבע אליפויות ליגה רצופות|[[יוהאן קרויף]], שזכה כמאמן "קבוצת החלומות" של ברצלונה בארבע אליפויות ליגה רצופות]]
נפילת [[המדינה הספרדית|הדיקטטורה של פרנקו]] והפיכת ספרד למדינה דמוקרטית, הובילו לכך שגם מועדוני ספורט החלו להתנהל בצורה דמוקרטית. אגוסטי מונטל כיהן כנשיא המועדון עד הבחירות הדמוקרטיות המלאות הראשונות. לאחר בחירת [[ז'וזפ ליואיס נונייז]] ב-[[1978]] נכנס המועדון לתקופה חסרת תקדים של צמיחה כלכלית וחברתית, אשר במהלכה גובשה מדיניות החתמת שחקנים זרים בקבוצה. ב-[[1979]] זכתה הקבוצה בפעם הראשונה בתולדותיה ב[[גביע אירופה למחזיקות גביע]]. לזכייה היו שותפים שחקנים כגון [[הנס קרנקל]] ה[[אוסטריה|אוסטרי]], [[מלך השערים]] בליגה הספרדית באותה עונה, [[מיגלי]] ו[[חוסה רמון אלשנקו]], משחקני המפתח של הקבוצה ב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]], והמאמן [[ז'ואקים ריפה]], שחקן עבר של הקבוצה. בעקבות הזכייה בגביע נערכו חגיגות המוניות ברחובות ברצלונה, והמועדון זכה לפרסום ולהערכה באירופה, שבזכותם הצליח להחתים שחקנים בכירים שהובילו אותו להישגים. ברצלונה זכתה בגביע פעמיים נוספות, ב-[[1982]] וב-[[1989]].

בשנות ה-80 צמח המועדון במספר היבטים. לקראת [[מונדיאל 1982]] הורחב הקאמפ נואו. מספר חברי המועדון גדל מ-66,000 ב-[[1974]] ל-108,000 ב-[[1986]]. השחקנים הבולטים בעשור זה היו הקשרים [[ברנד שוסטר]] ה[[מערב גרמניה|מערב גרמני]] ו[[דייגו מראדונה]] ה[[ארגנטינה|ארגנטינאי]], אחד השחקנים הבולטים בהיסטוריית הכדורגל. מראדונה הוחתם תמורת סכום שיא ששולם ל[[בוקה ג'וניורס]] - 5 מיליון פאונד. במשחק מול ריאל מדריד היתל מראדונה בשחקניה ובשוערה של ריאל, והיה לשחקן הראשון של ברצלונה שזכה לתשואות מהקהל במדריד. עם זאת, הקבוצה נתקלה בשפל מבחינת הישגים מקומיים. כישלון הקבוצה בליגה ובאירופה בעונת 1983/1984 הוביל להדחת מראדונה מההרכב הראשון של ברצלונה. רק לאחר עזיבתו זכה המועדון באליפות, בעונת 1984/1985, מעל ל-10 שנים מאז האליפות הקודמת. אחד הרגעים הזכורים מעונה זו הייתה הצלת [[בעיטת עונשין|בעיטת העונשין]] על ידי ה[[שוער]] [[חבייר אורוטי]] ארבעה מחזורים לסיום העונה, שבזכותה הובטחה זכיית ברצלונה באליפות.

עונת 1985/1986 הייתה מאכזבת, בעיקר עקב ההפסד ב[[גמר גביע אירופה לאלופות 1986]] שנערך ב[[אצטדיון רמון סאנצ'ס פיחואן]] שב[[סביליה]]. במשחק זה שוסטר לא היה במיטבו והוחלף באמצע, דבר שסימן את סוף הקריירה שלו במועדון. בעונה הבאה לא שותף שוסטר באף משחק, ואת מקומו כמובילי הקבוצה תפסו [[גארי ליניקר]] ו[[מארק יוז (כדורגלן)|מארק יוז]]. לאחר הגעתם, ולאור מינויו של [[טרי ונבלס]] למאמן הקבוצה, ניכרה השפעת ה[[כדורגל בממלכה המאוחדת|כדורגל הבריטי]] על סגנון המשחק של המועדון. אולם, ברצלונה לא זכתה להצלחות - את האליפות איבדה לריאל מדריד, למרות ניצחון עליה מ[[שלושער]] של ליניקר, ומ[[גביע אופ"א]] היא הודחה על ידי [[דאנדי יונייטד]]. כעבור עונה החלו השחקנים לדרוש את [[התפטרות]] מנהלי הקבוצה, ובעקבות זאת מונה [[יוהאן קרויף]] לתפקיד המאמן. קרויף יישם בברצלונה את שיטת המשחק "[[טוטאל פוטבול]]", שפותחה על ידי רינוס מיכלס ב[[נבחרת הולנד בכדורגל|נבחרת הולנד]]. הוא יצר קבוצה חדשה כמעט לחלוטין שכונתה בפי רבים "קבוצת החלומות".

התואר הראשון של קרויף עם המועדון היה גביע המחזיקות ב-[[1989]]. בארבע השנים הבאות, עם קרויף כמאמן, זכתה הקבוצה בארבע אליפויות רצופות. ברצלונה אמנם הפסידה בגמר גביע המחזיקות של [[1991]], אך שלושה ימים לאחר מכן זכתה באליפות, וקטעה רצף של חמש זכיות רצופות על ידי ריאל מדריד. רגע השיא של הקבוצה היה הזכייה הראשונה בתולדותיה ב[[גביע אירופה לאלופות]] בשנת [[1992]], לאחר שגברה ב[[גמר גביע אירופה לאלופות 1992|משחק הגמר]] ב[[אצטדיון ומבלי (1923)|אצטדיון ומבלי]] על [[סמפדוריה]] ה[[איטליה|איטלקית]] 1 - 0 בזכות שער של [[רונאלד קומאן]]. לזכייה היו שותפים שחקנים כגון [[מיכאל לאודרופ]], [[חריסטו סטויצ'קוב]] ו[[אנדוני זוביזרטה]]. הזכייה באליפות הרביעית והאחרונה של קרויף, בעונת 1993/1994, הייתה בעיקר בזכות הכוכב ה[[ברזיל]]אי [[רומאריו]], שהבקיע 30 שערי ליגה. אולם, ב[[גמר ליגת האלופות 1994|גמר ליגת האלופות של אותה עונה]] מול [[מילאן]] לא הצליחה ברצלונה לשחזר את היכולת הטובה מהליגה והפסידה 0 - 4.

מנקודה זו ניכרה ירידה ברמת המשחק של ברצלונה, שסיימה בעונה הבאה במקום הרביעי. כתוצאה מכך, עזבו את הקבוצה שחקנים רבים. בעונתו האחרונה של קרויף במועדון חל שיפור במשחקה של ברצלונה - שחקנים צעירים כגון [[לואיש פיגו]] ו[[ז'ורדי קרויף]] זכו למעמד דומה לזה של שחקנים בכירים כגון [[גאורגי פופסקו]], אך למרות זאת סיימה הקבוצה במקום השלישי. קרויף עזב את הקבוצה מחזורים אחדים לפני סיום העונה, לאחר ששמע מהעיתונות על מינויו של [[בובי רובסון]] כמחליפו. תחת הדרכת קרויף זכתה ברצלונה ב-11 תארים, ומבחינה זו היה המצליח ביותר בתולדותיה עד תקופתו של [[ז'וזפ גוארדיולה]] כמאמן, בנוסף להיותו המאמן שכיהן בתפקיד במשך הזמן הארוך ביותר - שמונה שנים.

===שנות ה-90 המאוחרות ותקופת גספארט===
[[קובץ:Centenari Logotip.JPG|שמאל|230px|ממוזער|תבליט לרגל חגיגות 100 שנה להיווסדות המועדון]]
הצעד הראשון של רובסון היה החתמת השחקן ה[[ברזיל]]אי [[רונאלדו]]. בעונתו היחידה במועדון הבקיע רונאלדו 34 שערי ליגה, שיא שערים לשחקן שלא נשבר במשך עשור. באותה עונה זכה המועדון ב[[גביע המחזיקות]] ובגביע המלך. למרות ההצלחה באותה עונה ספג רובסון ביקורת על שגיאות טקטיות בניהול המשחק והסתמכותו הרבה על רונאלדו, ופוטר מתפקידו.

לאחר מכן חתם במועדון המאמן ההולנדי [[לואי ואן חאל]]. רונאלדו עבר ל[[אינטר מילאנו]], [[ריבאלדו]] חתם בקבוצה והמועדון זכה בשתי אליפויות רצופות בשנתיים הראשונות של ואן חאל בתפקיד. במהלך עונת 1997/1998 נחגגו מאה שנים להקמת המועדון, והשחקנים שהובילו את הקבוצה לזכייה ב[[דאבל (ספורט)|דאבל]] היו ריבאלדו, [[ז'וזפ גוארדיולה]], [[לואיס אנריקה]], [[לואיש פיגו]] הפורטוגלי (הקפטן הזר הראשון בתולדות המועדון), ו[[פיליפ קוקו]]. בניגוד להצלחת הקבוצה בזירה המקומית, לא זכתה הקבוצה להישגים באירופה. בעונת 1999/2000 הודחה ברצלונה בחצי גמר ליגת האלופות על ידי [[ולנסיה (כדורגל)|ולנסיה]], ובאליפות זכתה [[דפורטיבו לה קורוניה]]. ביקורת קשה הוטחה בהתנהלות המועדון, והנשיא [[ז'וזפ ליואיס נונייז]] והמאמן ואן חאל התפטרו בשנת [[2000]].

בתחילת [[שנות האלפיים]] נבחר ז'ואן גספארט, סגן הנשיא במשך 22 שנה, לנשיא המועדון. בתקופת כהונתו נחל המועדון כישלונות בכל המפעלים. מאמן הקבוצה [[לורנס סרה פרר]] הוחלף על ידי [[קרלס רשאק]] לאחר הפסד ל[[ריאל סרגוסה]] באמצע העונה. הקבוצה סיימה את העונה במקום הרביעי, המוביל למוקדמות ליגת האלופות, רק לאחר ש[[ריבאלדו]] הבקיע שער ב[[בעיטת מספריים (כדורגל)|מספרת]] לרשתה של [[ולנסיה (כדורגל)|ולנסיה]] בדקות הסיום של מחזור הליגה האחרון. גם בעונה שלאחריה סיימה הקבוצה במקום הרביעי. בקיץ [[2002]] הוחזר ואן חאל. תחת הדרכתו כשלה הקבוצה, ושחקן המפתח [[חואן רומן ריקלמה]] מיעט לשחק. גם ואן חאל הוחלף באמצע העונה, על ידי [[רדומיר אנטיץ']]. גספארט עצמו התפטר חודש לאחר מכן. על אף אי בהירות בנוגע למצב המועדון, הוביל אנטיץ' את הקבוצה מהמקום ה-15 עד למקום השישי.

=== עידן השיא של ברצלונה ===
[[קובץ:Ronaldinho 11feb2007.jpg|ממוזער|טקסט=הגעת רונאלדיניו בשנת 2003 סימנה נקודת מפנה במועדון|הגעת [[רונאלדיניו]] בשנת [[2003]] סימנה נקודת מפנה במועדון]]
ביולי [[2003]] נבחר [[ז'ואן לאפורטה]] לנשיא המועדון, ולאחר מכן החלה תקופה מוצלחת נוספת בתולדות המועדון.

עם הגעתו החתים לאפורטה את שחקן הכדורגל [[רונאלדיניו]] ואת המאמן ההולנדי [[פרנק רייקארד]]. לאפורטה הנחיל שיטת ניהול חדשה שהחזירה את ההצלחה למועדון. חובות העבר של המועדון שולמו, ובעונת 2003/[[2004]] סיים המועדון במקום השני, אף על פי שבמהלך העונה דורג בתחתית הטבלה. בעונת 2004/[[2005]] הצטרפו לקבוצה [[סמואל אטו]] ו[[דקו]], ששיתפו פעולה עם ה[[ברזילאי]] רונאלדיניו והובילו את הקבוצה לזכייה באליפות ה-17 ב-[[14 במאי]] 2005, ובגביע [[הסופר קאפ הספרדי]] השישי בתולדותיה ב-[[20 באוגוסט]].

הקבוצה הודחה על ידי [[צ'לסי (כדורגל)|צ'לסי]] בשמינית גמר ליגת האלופות, אך למרות זאת האמינו השחקנים והאוהדים כי החל תור הזהב השלישי של המועדון. הקבוצה שיחקה ב[[מערך (כדורגל)|מערך]] 4-3-3 התקפי, עמו הגיעה להישגים, כגון ניצחון חוץ 3–0 על [[ריאל מדריד]] ב-[[19 בנובמבר]] [[2005]]. בעונת {{בספורט|2005|2006}} של [[ליגת האלופות]] עברה ברצלונה את צ'לסי ואת [[מילאן]] בדרכה לגמר, בו התמודדה מול [[ארסנל]]. [[ז'וליאנו בלטי]] כבש בגמר את שערו היחיד במועדון, ובזכותו ניצחה ברצלונה 2–1 וזכתה בליגת האלופות בפעם השנייה בתולדותיה. בהמשך השנה הושלמה בנייתו של מבנה הספורט על שם ז'ואן גאמפר, והמועדון חתם על הסכם עם [[יוניצ"ף]]. ההצלחות הללו הביאו לעליית מספר חברי המועדון עד כדי 150,000.

בעונות 2006/2007 ו-2007/2008 לא זכתה הקבוצה באף תואר, למרות הצטרפותם של שחקנים מקדמת הכדורגל העולמי, בהם [[תיירי הנרי]] ו[[ליליאן תוראם]] ה[[צרפת]]ים וה[[איטליה|איטלקי]] [[ג'אנלוקה זמברוטה]]. את האליפות בעונה הראשונה איבדה לאחר שהובילה את הטבלה במשך רוב העונה. למרות מספר נקודות זהה לזה של ריאל מדריד, מדריד היא זו שהוכתרה כאלופה עקב המאזן במפגשים בין שתי הקבוצות. העונה שלאחר מכן הייתה גם סוף תקופתם של רונאלדיניו ורייקארד במועדון עקב ביצועים דלים של הקבוצה בכלל ושל רונאלדיניו בפרט. במאי [[2008]] הצהיר המועדון על עזיבתו של רייקארד והחלפתו על ידי [[ז'וזפ גוארדיולה]], קפטן הקבוצה ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20]].

==== תקופת ליאו מסי ====
[[קובץ:039 men at work UEFA 2009, Rome.jpg|ממוזער|טקסט=ליונל מסי במהלך גמר ליגת האלופות מול מנצ'סטר יונייטד בשנת 2009|ליונל מסי במהלך גמר ליגת האלופות מול [[מנצ'סטר יונייטד]] בשנת [[2009]]]]
[[קובץ:FC Barcelona Team 2011.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שחקני ואנשי ברצלונה מניפים באוויר את [[ז'וזפ גוארדיולה]], המאמן שהדריך את ברצלונה לזכייה ב-6 תארים ב-[[2009]], בין היתר]]
[[קובץ:Luis Suarez FCB 2014.jpg|ממוזער|טקסט=לואיס אלברטו סוארס הצטרף לקבוצה בשנת 2014. השלישייה ההתקפית של מסי, סוארס וניימאר, שכונתה MSN, שברה מספר רב של שיאי שערים|[[לואיס אלברטו סוארס]] הצטרף לקבוצה בשנת [[2014]]. השלישייה ההתקפית של מסי, סוארס ו[[ניימאר]], שכונתה MSN, שברה מספר רב של שיאי שערים]]
[[קובץ:Barça 6 - PSG 1; Dimecres 8 de març de 2017 - 33185087512.jpg|ממוזער|טקסט=ניימאר מתכונן לבעיטה חופשית במשחק הגומלין של שמינית גמר ליגת האלופות מול פריז סן-ז'רמן, שנגמר בתוצאה 1–6 לטובת ברצלונה, וזכה לכינוי "הרמונטאדה" בשל חזרתה של ברצלונה מפיגור 0–4 במשחק הראשון.|ניימאר מתכונן לבעיטה חופשית במשחק הגומלין של שמינית גמר [[ליגת האלופות]] מול [[פריז סן-ז'רמן]], שנגמר בתוצאה 1–6 לטובת ברצלונה, וזכה לכינוי "ה[[רמונטאדה]]" בשל חזרתה של ברצלונה מפיגור 0–4 במשחק הראשון.]]
עונת 2008/2009 הייתה העונה הגדולה ביותר בתולדות המועדון. ברצלונה ניצחה את [[אתלטיק בילבאו]] 4–1 בגמר [[גביע המלך הספרדי|גביע המלך]], ושלושה ימים לאחר מכן ניצחה את יריבתה ההיסטורית [[ריאל מדריד]] 6–2 במגרשה הביתי, מה שהבטיח את [[עונת 2008/2009 בלה ליגה|אליפות הליגה]] לברצלונה. ברצלונה סיימה את העונה בניצחון 2–0 על [[מנצ'סטר יונייטד]] ב[[גמר ליגת האלופות 2009|גמר ליגת האלופות]] משעריהם של [[סמואל אטו]] ו[[ליונל מסי]], ובכך השלימה טרבל ראשון בתולדותיה, שהיה גם הראשון של קבוצה ספרדית.{{הערה|1=[http://www.fcbarcelona.cat/web/english/futbol/temporada_08-09/resum/resum.html Historic Triple] באתר הרשמי של המועדון{{קישור שבור|26 בפברואר 2017}}}} בהמשך, ברצלונה זכתה גם ב{{ה|סופר קאפ הספרדי}} וה[[הסופר קאפ האירופי|אירופי]] עם ניצחונות על אתלטיק בילבאו ו[[שחטאר דונצק]] בהתאמה. בדצמבר 2009 זכתה הקבוצה ב[[אליפות העולם לקבוצות כדורגל 2009|אליפות העולם לקבוצות]], ובכך השלימה זכייה בכל ששת התארים האפשריים בשנה אחת, בפעם הראשונה בהיסטוריה של הכדורגל.{{הערה|שם=LTR-הערה5|1={{cite web|url=http://www.fifa.com/worldfootball/news/newsid=1151676.html |title=The year in pictures |publisher=FIFA.com |date=13 December 2009|accessdate=13 March 2010|archive-url=https://web.archive.org/web/20120415075825/http://www.fifa.com/worldfootball/news/newsid=1151676.html|archive-date=15 April 2012}}{{קישור שבור|4.9.2021}}}} שחקני ברצלונה הציגו יכולת שיא הן מבחינת התקפית והן מבחינה הגנתית - הקבוצה הבקיעה 154 שערים וספגה 54 בלבד בעונה זו, בכל המסגרות.{{הערה|1=[http://www.fcbarcelona.cat/web/english/futbol/temporada_08-09/estadistiques/jugadors/Equip/fitxa.html סטטיסטיקות העונה] באתר הרשמי של המועדון{{קישור שבור|26 בפברואר 2017}}}} בדרכה לזכייה בתארים, הביסה ברצלונה פעמים רבות בצורה מרשימה את יריבותיה, כולל ניצחונות בליגת האלופות 5–2 על [[אולימפיק ליון]] ו-4–0 על [[באיירן מינכן]], כשהשיא היה בליגה: ניצחון 6–2 על ריאל מדריד באצטדיונה הביתי, במשחק שלמעשה הכריע את זהות אלופת הליגה.{{הערה|1=[http://www.fcbarcelona.cat/web/english/futbol/temporada_08-09/resum/2-6.html 2-6 win that goes down in history] באתר הרשמי של המועדון{{קישור שבור|26 בפברואר 2017}}}} את הקבוצה הובילו שחקני בית כגון [[קרלס פויול]], [[צ'אבי]], [[אנדרס אינייסטה]] ו[[ליונל מסי]] לצד שחקנים זרים כ[[סמואל אטו]] ו[[תיירי הנרי]].

בעונת {{בספורט|לה ליגה|2009|2010}} זכתה ברצלונה באליפות בפעם השנייה ברציפות עם שיא של 99 נקודות ליגה.{{הערה|{{cite web|url=http://www.fcbarcelona.cat/web/english/noticies/futbol/temporada09-10/05/16/n100516111030.html |archive-url=https://archive.today/20100519111246/http://www.fcbarcelona.cat/web/english/noticies/futbol/temporada09-10/05/16/n100516111030.html |url-status=dead |archive-date=2010-05-19 |title=Barça 20th League Title |publisher=FC Barcelona |date=2010-05-16 |access-date=2010-05-17}}}} בליגת האלופות הודחה ברצלונה בחצי הגמר על ידי [[אינטר מילאנו|אינטר]] בזכות שיטת משחק הגנתית של היריבה, ומגביע המלך הודחה הקבוצה כבר בשלב שמינית הגמר. ביוני 2010 סיים לאפורטה את כהונתו ולנשיאות ברצלונה נבחר [[סנדרו רוסל]]. רוסל החתים את [[דויד וייה]] מ[[ולנסיה (כדורגל)|וולנסיה]] תמורת 40 מיליון יורו ואת [[חאבייר מסצ'ראנו]] מ[[ליברפול]] תמורת 19 מיליון יורו. ב[[מונדיאל 2010]] לקחו שחקני ברצלונה תפקיד מרכזי בזכייתה של ספרד. ב[[גמר מונדיאל 2010|גמר המונדיאל]] פתחו בהרכב ספרד שבעה שחקני ברצלונה והשתתפו בו שבעה בוגרי [[לה מאסיה]], כאשר [[אנדרס אינייסטה]] כבש את שער הניצחון בגמר מול {{נבחרת|הולנד}}.

ב{{ה|סופר קאפ הספרדי}} של שנת 2010 זכתה ברצלונה בפעם התשיעית והפכה לשיאנית הזכיות במפעל. בנובמבר 2010 ניצחה ברצלונה את יריבתה המושבעת [[ריאל מדריד]] 5–0 ב{{ה|קלאסיקו}} שנערך ב[[קאמפ נואו]]. בטקס חלוקת פרס [[כדור הזהב]] שנערך בדצמבר, שלושת המועמדים הסופיים היו כולם שחקני ברצלונה, [[ליונל מסי|מסי]], [[אנדרס אינייסטה|אינייסטה]] ו[[צ'אבי]]. בסוף עונת {{בספורט|לה ליגה|2010|2011}} זכתה ברצלונה בליגה בפעם השלישית ברציפות עם 96 נקודות. באפריל, הפסידה ברצלונה בגמר [[גביע המלך הספרדי|גביע המלך]] לריאל מדריד. במאי ניצחה ברצלונה 3–1 את [[מנצ'סטר יונייטד]] ב[[גמר ליגת האלופות 2011]] שנערך ב[[אצטדיון ומבלי]] ב[[לונדון]], משעריהם של [[פדרו רודריגס|פדרו]], מסי ו[[דויד וייה|וייה]].

באוגוסט 2011 נרכש בוגר הלה מאסיה [[ססק פברגאס]] מ[[ארסנל]]. כמה ימים לאחר מכן ניצחה ברצלונה את ריאל מדריד ב{{ה|סופר קאפ הספרדי}} וזכתה בתואר בפעם השלישית ברציפות. עם הזכייה בתואר הגיע סך התארים הרשמיים של ברצלונה ל-73, כמספר התארים של ריאל מדריד. בסוף אוגוסט ניצחה ברצלונה את [[פורטו (כדורגל)|פורטו]] 2–0 ב[[הסופר קאפ האירופי 2011|סופר קאפ האירופי]] משעריהם של מסי ופברגאס. הזכייה בתואר הפכה את ברצלונה לשיאנית התארים בספרד, ואת גוארדיולה למאמן ברצלונה המעוטר ביותר (12 תארים מתוך 15 אפשריים בשלוש שנים). בדצמבר זכתה ברצלונה ב[[גביע העולם למועדונים 2011|גביע העולם למועדונים]] בפעם השנייה, כשניצחה את [[סנטוס (כדורגל)|סנטוס]], מחזיקת [[עונת 2011 בגביע ליברטדורס|גביע ליברטדורס]], בתוצאה 4–0 מצמד של מסי ושערים של צ'אבי ופברגאס. חמשת הגביעים בה זכתה הקבוצה בשנת 2011 זיכתה אותם ב{{קישור שפה|אנגלית|Laureus World Sports Award for Team of the Year|פרס לוריוס לנבחרת השנה}} לשנת 2012. באותה עונה הפך מסי לכובש הגדול ביותר בתולדות המועדון כשעקף את [[ססאר רודריגס אלברס]], השיאן עד אז.

בעונת {{בספורט|ליגת האלופות|2011|2012}} הפסידה ברצלונה בחצי גמר ליגת האלופות ל[[צ'לסי (כדורגל)|צ'לסי]] בתוצאה המצטברת 3–2 וגם איבדה את ה[[עונת 2011/2012 בלה ליגה|אליפות]] ל[[ריאל מדריד]]. גוארדיולה, שהיה נתון לביקורת על בחירותיו הטקטיות, הודיע כי יפרוש בסוף אותה עונה. משחקו האחרון של גוארדיולה כמאמן ברצלונה היה גמר גביע המלך בו ניצחה ברצלונה 3–0 את [[אתלטיק בילבאו]]. היה זה התואר ה-14 והאחרון של גוארדיולה כמאמן ברצלונה. לדעת רבים, ברצלונה של פפ גוארדיולה הייתה הקבוצה הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.theguardian.com/football/blog/2013/may/24/great-european-cup-teams-barcelona|כותרת=The great European Cup teams: Barcelona 2009-2011 {{!}} Sid Lowe|אתר=the Guardian|תאריך=2013-05-24|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-08-09}}}}

בקיץ 2012 מונה [[טיטו וילאנובה]], עוזר המאמן של גוארדיולה, למאמן ברצלונה. את עונת {{בספורט|לה ליגה|2012|2013}} פתחה ברצלונה בצורה מדהימה, החזיקה בראש הטבלה למשך כל העונה, הפסידה רק פעמיים, וצברה שיא חדש של 100 נקודות. ברצלונה הוכתרה לאלופת הליגה ארבעה משחקים לפני תום העונה וסיימה את העונה 15 נקודות מעל סגניתה, ריאל מדריד. ליונל מסי היה מלך השערים כשכבש 46 שערי ליגה. למרות זאת, הפסידה ברצלונה בחצאי הגמר של גביע המלך ו[[עונת 2012/2013 בליגת האלופות|ליגת האלופות]], לריאל מדריד ו[[באיירן מינכן]] בהתאמה. כמו כן הפסידה ברצלונה לריאל מדריד את ה{{ה|סופר קאפ הספרדי 2012}}. ביולי 2013 התפטר וילאנובה שנאבק ב[[סרטן הגרון]], ממנו נפטר באפריל 2014. ב-2015 נקרא על שמו המגרש הראשי במתחם האימונים של ברצלונה.

ב-22 ביולי 2013 מונה [[חרארדו מרטינו|חרארדו "טאטה" מרטינו]] למאמן. ב-3 ביוני חתם [[ניימאר]] בקבוצה. באוגוסט ניצחה ברצלונה את [[אתלטיקו מדריד]] ב[[הסופר קאפ הספרדי 2013|סופר קאפ הספרדי]] בזכות [[חוק שערי חוץ|שערי חוץ]]. בינואר 2014 התפטר רוסל מתפקידו כנשיא בעקבות [[העלמת מס]] הקשורה בהעברתו של ניימאר. סגנו, ג'וזף מריה ברתומאו, מונה לנשיא זמני עד לסיום הכהונה המקורית של רוסל ב-2016.{{הערה|שם=LTR-הערה7|[http://edition.cnn.com/2014/01/23/sport/football/football-barcelona-rosell-resigns/ Barcelona president Sandro Rosell resigns amid Neymar row],{{כ}} [[CNN]],{{כ}} 23.1.2014}}{{הערה|{{וואלה!||סנדרו רוסיי התפטר מברצלונה: "הזמן שלי תם"|2714836|23 בינואר 2014}}}} כמו כן, התמודד המועדון עם אתגר נוסף, לאחר ש[[פיפ"א]] אסרה על המועדון להחתים שחקנים חדשים במשך שנה בשל הפרה של תקנות הארגון בנוגע להעברות של שחקנים [[קטינים]].{{הערה|[http://www.theguardian.com/football/2014/apr/02/barcelona-transfer-ban-fifa-fine Barcelona hit with a year-long transfer ban for breaching rules on youngsters],{{כ}} [[הגארדיאן]],{{כ}} 2.4.2014}} לאחר נסיונות לערער על העונש, הוא נכנס לתוקף בשנת [[2015]]. ב[[עונת 2013/2014 בליגת האלופות|רבע גמר ליגת האלופות]] הודחה ברצלונה על ידי אתלטיקו מדריד בתוצאה המצטברת 2–1. ב-16 באפריל הפסידה ברצלונה בגמר גביע המלך לריאל מדריד בתוצאה 2–1. ב-17 במאי נערך משחק בין ברצלונה לאתלטיקו מדריד שהכריע את זהות האלופה. אתלטיקו מדריד הצליחה לשמור על תיקו ובכך זכתה ב[[עונת 2013/2014 בלה ליגה|אליפות הליגה]], מה שגרם למרטינו להודיע על התפטרותו. במקומו מונה למאמן שחקן העבר [[לואיס אנריקה]].

בקיץ הוחתם [[לואיס אלברטו סוארס|לואיס סוארס]] ה[[אורוגוואי]] מ[[ליברפול (כדורגל)|ליברפול]] בקבוצה תמורת סכום שיא בהיסטוריית המועדון של 81 מיליון אירו, אף על פי שהיה מושעה מכדורגל למשך 4 חודשים על ידי פיפ"א. בעונת 2014/2015 זכתה הקבוצה ב[[טרבל (ספורט)|טרבל]] בפעם השנייה בתולדותיה, והייתה בכך לקבוצה הראשונה שזוכה פעמיים בטרבל. ברצלונה זכתה ב[[עונת 2014/2015 בלה ליגה|אליפות הליגה]] ב-23 במאי בפעם השביעית בתוך עשור ובפעם ה-23 בתולדותיה. ב-30 במאי ניצחה ברצלונה 3–1 את אתלטיק בילבאו בגמר גביע המלך מצמד של מסי ושער של ניימאר. ב-6 ביוני זכתה הקבוצה בליגת האלופות בפעם החמישית, כשניצחה 3–1 את [[יובנטוס]] בגמר ליגת האלופות, משעריהם של סוארס, [[איוואן רקיטיץ'|רקיטיץ']] וניימאר. הזכייה השלימה טרבל שני בתוך שש שנים. שלישיית ההתקפה של ברצלונה, מסי, סוארס וניימאר, זכתה לכינוי MSN, וכבשה 122 שערים בכל המסגרות, הכי הרבה לשלישייה התקפית אי פעם בכדורגל הספרדי.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://www.theguardian.com/football/2015/jun/06/barcelona-luis-suarez-lionel-messi-juventus-champions-league-final|כותרת=Barcelona’s Luis Suárez, Leo Messi and Neymar too good for Juventus|אתר=the Guardian|תאריך=2015-06-06|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-08-09}}}}

ב-11 באוגוסט זכתה ברצלונה ב{{ה|סופר קאפ האירופי}} כשניצחה 5–4 את [[סביליה (כדורגל)|סביליה]]. ב-17 באוגוסט הפסידה ברצלונה את ה[[הסופר קאפ הספרדי 2015|סופר קאפ הספרדי]] לאתלטיק בילבאו, כשהפסידה לה בתוצאה המצטברת 5–1. בדצמבר זכתה ברצלונה בגביע העולם למועדונים בפעם השלישית, כשניצחה 3–0 את [[ריבר פלייט]], כאשר מסי, סוארס ואינייסטה זוכים בפרסי השחקנים המצטיינים של הטורניר. תואר זה השלים זכייה של חמישה תארים לשנת 2015. גביע זה היה התואר הבינלאומי ה-20 של המועדון, הישג שיא למועדון אירופי.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20151227085207/http://www.fcbarcelona.com/football/first-team/detail/article/fc-barcelona-have-the-most-international-titles-in-world-football|כותרת=FC Barcelona have the most international titles in world football {{!}} FC Barcelona|אתר=web.archive.org|תאריך=2015-12-27|תאריך_וידוא=2021-08-09}}}} ברצלונה סיימה את שנת 2015 עם 180 שערים בכל המסגרות, וקבעה בכך שיא נוסף.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://web.archive.org/web/20160104165240/http://www.fcbarcelona.com/football/first-team/detail/article/180-goals-and-51-wins-in-a-record-breaking-2015|כותרת=180 goals and 51 wins in a record breaking 2015 {{!}} FC Barcelona|אתר=web.archive.org|תאריך=2016-01-04|תאריך_וידוא=2021-08-09}}}}

ב-10 בפברואר שברה הקבוצה שיא מועדון של 28 משחקים רצופים ללא הפסד, שיא שקבעה הקבוצה של גוארדיולה בעונת 2010/2011. ב-3 במרץ שברה הקבוצה שיא ספרדי של 34 משחקים ללא הפסד. הרצף נשבר עם הפסד 2–1 לריאל מדריד ב-2 באפריל, לאחר 39 משחקים ללא הפסד. באפריל הודחה ברצלונה ב[[עונת 2015/2016 בליגת האלופות#רבע הגמר|רבע גמר ליגת האלופות]] על ידי אתלטיקו מדריד. ב-14 במאי זכתה ברצלונה באליפות הליגה, בפעם השישית בשמונה עונות. ברצלונה זכתה גם בגביע המלך לאחר שניצחה 2–0 את סביליה ובכך השלימה דאבל מקומי. שלישיית MSN שברה את השיא של עצמה כאשר כבשה 131 שערים בכל המסגרות.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.fcbarcelona.com/en/news/1066245/messi-suarez-and-neymar-jr-end-season-with-goals|כותרת=Official FC Barcelona Website - Barça {{!}} FCBarcelona.com {{!}} FC Barcelona|אתר=www.fcbarcelona.com|שפה=en|תאריך_וידוא=2021-08-09}}}}

באוגוסט 2016 זכתה ברצלונה בסופר קאפ הספרדי לאחר שניצחה את סביליה בתוצאה המצטברת 5–0. ב-8 במרץ 2017 עשתה ברצלונה את הקאמבק הגדול ביותר בכדורגל האירופי, כשניצחה במשחק הגומלין של [[עונת 2016/2017 בליגת האלופות#שמינית הגמר|שמינית גמר ליגת האלופות]] את [[פריז סן-ז'רמן]] בתוצאה 6–1 עם שני שערים בתוספת הזמן, לאחר שהובסה במשחק הראשון 4–0, במשחק זכור במיוחד שידוע בשם ה[[רמונטאדה]]. למרות זאת הודחה ברצלונה ברבע הגמר על ידי [[יובנטוס]] וגם הפסידה את ה[[עונת 2016/2017 בלה ליגה|אליפות]] לריאל מדריד. ברצלונה זכתה בסיום עונה זו בגביע המלך לאחר שניצחה 3–1 את [[דפורטיבו אלאבס]]. בחודש מאי סיים לואיס אנריקה את חוזהו וב-29 במאי 2017 הוחתם שחקן העבר [[ארנסטו ואלוורדה]] למאמן החדש. במקביל, נמכר ניימאר לפריס סן-ז'רמן בסכום שיא בכדורגל העולמי של 222 מיליון יורו, שיא שלא נשבר מאז, נכון לשנת 2021.

תחת ואלוורדה זכתה הקבוצה בשתי אליפויות רצופות (בעונות {{בספורט|לה ליגה|2017|2018}} ו-{{בספורט|לה ליגה|2018|2019}}), ואף קבעה את שיא המשחקים ללא הפסד בליגה הספרדית (43). אולם, על האליפויות העיבו הדחות בלתי מתקבלות על הדעת בליגת האלופות. בעונת {{בספורט|ליגת האלופות|2017|2018}} הודחה ברצלונה ברבע הגמר על ידי [[רומא (כדורגל)|רומא]], אף על פי שניצחה במשחק הראשון 4–1, ובעונת {{בספורט|ליגת האלופות|2018|2019}} הודחה ברצלונה על ידי [[ליברפול (כדורגל)|ליברפול]] בחצי הגמר אף על פי שניצחה במשחק הראשון 3–0. במקביל זכתה ברצלונה בגביע המלך בשנת 2018 בפעם הרביעית ברציפות, אך הפסידה את הגביע בשנת 2019 ל[[ולנסיה (כדורגל)|וולנסיה]]. כמו כן זכתה הקבוצה ב{{ה|סופר קאפ הספרדי 2018}} (לאחר שהפסידה אותו לריאל מדריד ב[[הסופר קאפ הספרדי 2017|שנת 2017]]).

=== שנות העשרים של המאה ה-21 ===
ב-13 בינואר 2020 פוטר ואלוורדה לאחר שברצלונה הודחה על ידי אתלטיקו מדריד בחצי גמר ה[[הסופר קאפ הספרדי 2019/2020|סופר קאפ הספרדי]]. במקומו הוחתם מאמנה של [[ריאל בטיס]] לשעבר, [[קיקה סטיין]]. בסופו של דבר ברצלונה סיימה את העונה ללא תארים, לראשונה מזה 12 שנים. ב-14 באוגוסט הובסה ברצלונה ברבע גמר ליגת האלופות על ידי באיירן מינכן בתוצאה 8–2 {{אנ|FC Barcelona 2–8 FC Bayern Munich}}, אחת התבוסות הגדולות בתולדותיה. בעקבות זאת פוטר סטיין מתפקידו, יחד עם חלק גדול מהנהלת המועדון שהתפטר. ב-19 באוגוסט 2020 מונה שחקן העבר [[רונאלד קומאן]] למאמן ברצלונה. בספטמבר עזב סוארס בעל כרחו וחתם באתלטיקו מדריד. ב-27 באוקטובר התפטר גם הנשיא ברטומאו וההנהלה כדי להימנע מהדחה בהצבעת אי אמון.{{הערה|{{וואלה!||ברתומאו התפטר וחשף: "ברצלונה תשתתף בליגה אירופית חדשה"|3394855|27 באוקטובר 2020}}}}

ב-7 במרץ 2021 נבחר [[ז'ואן לאפורטה]] בשנית לנשיא ברצלונה עם 54.28% מהקולות. קומאן הצליח להציג כדורגל משכנע בחלק מעונת 2020/21, ואף הוביל את הקבוצה לזכייה בגביע המלך לאחר שברצלונה ניצחה את אתלטיק בילבאו 4–0. למרות זאת, ברצלונה סיימה במקום השלישי בליגה לראשונה מאז {{בספורט|לה ליגה|2008}} והודחה כבר בשלב [[עונת 2020/2021 בליגת האלופות|שמינית גמר ליגת האלופות]] לראשונה מאז {{בספורט|ליגת האלופות|2007}}.

עם הזמן, המועדון צבר חובות רבים למרות הוצאות גבוהות.{{הערה|{{TheMarker|יואב כהן|חוב של 1.2 מיליארד יורו וחוזה שהורס את הקבוצה: מה עובר על ברצלונה?|blogs/yoav-cohen/BLOG-1.9508108|3 בפברואר 2021}}}} 74 אחוזים מההוצאות שלה בעונת 2019/2020 היו על משכורות - אחוז גבוה מאוד במונחים של מועדוני פאר בכדורגל העולמי.{{הערה|{{TheMarker|יואב כהן|"החוזה ההרסני הסתיים" - ויצר לפריז הזדמנויות בשווי מאות מיליוני דולרים|blogs/yoav-cohen/BLOG-1.10111733|12 באוגוסט 2021}}}}

בעקבות החובות הכבדים של המועדון שהגיעו ליותר ממיליארד [[אירו]], המועדון לא היה יכול לחדש את חוזהו של [[ליאו מסי]] בקבוצה, מפני ששכרו לא עמד בתקרת השכר של [[לה ליגה]]. ב-5 באוגוסט 2021 הודיעה ברצלונה על סיום דרכו של מסי במועדון, למרות רצונם של שני הצדדים לחתום על חוזה חדש, בגלל תקנות פיננסיות של הנהלת הליגה.{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.fcbarcelona.es/es/futbol/primer-equipo/noticias/2207655/leo-messi-no-seguira-ligado-al-fc-barcelona|כותרת=Leo Messi no seguirá ligado al FC Barcelona|אתר=www.fcbarcelona.es|שפה=es|תאריך_וידוא=2021-08-06}}}}  בעקבות זאת עבר מסי לקבוצת [[פריז סן ז'רמן]].{{הערה|{{כלכליסט|אוריאל דסקל|איך בכלל מתחילים להיפרד מכוח טבע כמו ליאו מסי?|sport_news/article/hykwo4p1k|8 באוגוסט 2021}}}} ברצלונה הייתה במשבר מקצועי וכלכלי.{{הערה|{{Ynet|נדב יעקבי|פרויקט מיוחד {{!}} קריסת האימפריה: 10 סיפורים על נפילתה של ברצלונה|sport/article/hy11uka6uf|2 בנובמבר 2021}}}}{{הערה|{{וואלה!|רון עמיקם|לבד במדבר|3453587|11 באוגוסט 2021}}}}

בשלהי 2021 בעקבות היכולת הדלה של ברצלונה בליגה ובליגת האלופות, רונלד קומאן פוטר וב-6 בנובמבר 2021 מונה [[צ'אבי]] למאמן קבוצה לאחר ששוחרר מ[[א-סד (כדורגל)|אל-סאד]] הקטרית.{{הערה|{{One|מערכת One|ברצלונה הודיעה: צ'אבי חתם רשמית כמאמן|396551|6 בנובמבר 2021}}}} בנוסף, בעונת {{בספורט|ליגת האלופות|2021|2022}} היא הגיעה לשפל חדש כאשר הודחה משלב הבתים של ליגת האלופות לראשונה מאז עונת {{בספורט|ליגת האלופות|2000|2001}}.{{הערה|{{One|מערכת One|אחרי 21 שנים: ברצלונה הודחה בשלב הבתים|398953|8 בדצמבר 2021}}}}

המועדון התחזק בתחילת 2022 וברצלונה אף הביסה את [[ריאל מדריד]] 4–0.{{הערה|{{וואלה!||"לא ייאמן איך שצ'אבי שינה את ברצלונה". פיקה הכריז: "חזרנו"|3495742|21 במרץ 2022}}}} למרות זאת הקבוצה סיימה רק במקום השני בתום העונה ({{בספורט|לה ליגה|2021|2022}}), בפער של 13 נקודות מהזוכה באליפות – ריאל מדריד.

ב-15 בינואר 2023 זכתה ברצלונה בסופר קאפ הספרדי לאחר ניצחון 1–3 על ריאל מדריד בגמר הטורניר.{{הערה|{{one||ברצלונה הביסה 1:3 את ריאל וזכתה בסופר קופה|427360|15 בינואר 2023}}}} ב-14 במאי 2023 זכתה ברצלונה ב[[עונת 2022/2023 בלה ליגה|אליפות]] לראשונה מאז עונת {{בספורט|לה ליגה|2018|2019}} לאחר ניצחון 4–2 על [[אספניול]]. זו הייתה האליפות הראשונה של הקבוצה ללא ליאו מסי מאז שנת 1999. במסגרת האירופית שוב אכזבה הקבוצה, כאשר הודחה בשלב הבתים של [[ליגת האלופות]]. בשלב הפלייאוף של ה{{ה|ליגה האירופית}} הודחה הקבוצה ע"י [[מנצ'סטר יונייטד]] לאחר 4-3 בסיכום שני המשחקים. ב[[גביע המלך הספרדי]] הודחה ברצלונה בחצי גמר ע"י ריאל מדריד לאחר שניצחה 1–0 ב[[אצטדיון סנטיאגו ברנבאו|ברנבאו]], אך ספגה 0–4 ב[[קאמפ נואו]].

== "יותר ממועדון" ==
[[קובץ:Camp Nou més que un club.jpg|שמאל|250px|ממוזער|המשפט "יותר ממועדון" מוטבע על יציע ב[[קאמפ נואו]]]]
בנאום הראשון שנשא [[נרסיס דה קררס]] כנשיא המועדון בינואר [[1968]] נעשה לראשונה השימוש בביטוי "יותר ממועדון" (ב[[קטלאנית]]: Més que un club). בעזרת משפט זה הדגיש דה קררס את החשיבות החברתית של המועדון ב[[קטלוניה]]. חמש שנים לאחר מכן, הפך [[אגוסטי מונטל]] את הביטוי לסיסמת מסע הבחירות שלו לנשיאות המועדון ובכך נתן לו את משמעותו המלאה. משמעות הביטוי, שהפך מאוחר יותר למוטו של המועדון, היא שהמועדון לא מייצג את העיר ואת קטלוניה מבחינה ספורטיבית בלבד, כי אם גם חברתית ופוליטית. עבור קטלאנים רבים ברצלונה הוא "יותר ממועדון" בשל תפקידו כמגן זכויות החופש והדמוקרטיה בספרד.{{הערה|1=[http://www.fcbarcelona.com/web/english/club/club_avui/mes_que_un_club/mesqueunclub_historia.html A Historical Slogan] באתר הרשמי של המועדון{{קישור שבור|26 בפברואר 2017}}}}

לאורך ההיסטוריה, אם כי במידה מצומצמת בשנות שלטונו של [[פרנסיסקו פרנקו]], ייצג המועדון את הערכים הקטלאניים, ואף נאלץ להגן עליהם במקרים רבים, כפי שציין העיתונאי האנגלי ג'ימי ברנס במקומות רבים בספרו "Barça: A People’s Passion", ספר המתאר את התפתחותו החברתית והפוליטית של המועדון לאורך השנים.{{הערה|{{צ-ספר|שם=Barça : a people's passion|קישור=http://worldcat.org/oclc/944313452|ISBN=978-1-4088-7820-0|oclc=944313452|מחבר=Burns, Jimmy}}}} לדוגמה, המועדון סומן כמגן התרבות והשפה הקטלאנית בכך שכל מסמכיו הרשמיים כתובים בקטלאנית, ושסרט הקפטן של הקבוצה מעוצב בדומה ל[[דגל קטלוניה]]. בנוסף לכך, לעיתים הביעו אנשי המועדון בפומבי את שאיפתם להשגת [[אוטונומיה]] מורחבת לקטלוניה, וכן חתמו על עצומות התומכות בכך. <!-- מספר היסטוריונים{{מקור|מי ההיסטוריונים?}} טענו שלאורך ההיסטוריה נמשכו גם אוהדים רבים מרחבי ספרד כולה לערכי המועדון, בשל הערכתם לא רק לערכיו הספורטיביים של המועדון, אלא גם להיותו אלטרנטיבה לגישה הסנטרליסטית-פוליטית בספרד, בפרט בשנות שלטונו של פרנקו. -->

ייצוג הערכים הקטלאניים זכה להכרה רשמית על ידי ממשלת קטלוניה (Generalitat de Catalunya). ב-[[21 בדצמבר]] [[1992]] העניקה הממשלה בראשותו של [[ז'ורדי פוז'ול אי סוליי]] למועדון את פרס [[צלב גאורגיוס הקדוש]], הפרס החשוב ביותר המוענק על ידה. היסטוריונים וכותבים אחדים, בהם [[מנואל ואסקס מונטלבן]], טענו{{הערה|1=[http://www.vespito.net/mvm/bar100.html Cien años y un día] מאת מנואל ואסקס מוטלבן, בעיתון El País, {{כ}} 6/12/1999}} כי המועדון מייצג את קטלוניה ברמה הבינלאומית, על אף המסורת הארוכה של ספורטאים ספרדים או זרים ששיחקו במועדון.

מועדון הכדורגל פועל לקידום נבחרות ספורט לאומיות קטלאניות. ב{{ה|עשור הראשון של המאה ה-21}} ארגן המועדון משחקי ידידות בין [[נבחרת קטלוניה בכדורגל|נבחרת קטלוניה]] לבין נבחרות אחרות, בהן {{נבחרת|ארגנטינה}} ו{{נבחרת|ברזיל}}. המועדון העניק את מוסדותיו בחינם למען אירוח משחקים אלו, ואף שילם לחלק מהספורטאים המשתתפים. כמו כן, המועדון חתם על עצומות פומביות בנושא. [[ז'ואן לאפורטה]], בתקופת כהונתו כנשיא המועדון, ו[[כדורגלן]] הקבוצה [[אולגר פרסאס]], נטלו חלק במסע ציבורי נרחב בקטלוניה לקידום הנושא, עם הסיסמה "אומה אחת, נבחרת אחת".

בעשורים האחרונים הפגין המועדון סולידריות במחוות שונות. בראשית [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] ובאמצע [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] ארגן המועדון משחקי צדקה ל[[יוניצ"ף]], בה שיחקה קבוצת המועדון נגד קבוצת כוכבים מרחבי העולם. בנוסף, בשנות ה-90 גם כן, השתתף המועדון במאבק נגד [[סמים]] וארגן מספר אירועים בשיתוף פעולה עם ה-"Fundación de Ayuda contra la Droga" (העמותה לעזרה נגד סמים), שרווחיהם נתרמו למיזמים שונים.

במהלך כהונתו של ז'ואן לאפורטה כנשיא ביטא המועדון את כוונתו להגדיל את מעורבותו בעניינים חברתיים, וכן את שאיפתו להיות מוכר ברחבי העולם בזכות רוח הסולידריות שלו. לאור זאת ארגן המועדון [[משחק ידידות]] בקאמפ נואו בין שחקני כדורגל [[ישראל]]ים ו[[פלסטינים]] בשנת [[2005]]. ב[[העשור הראשון של המאה ה-21|עשור הראשון]] של [[המאה ה-21]] חתם המועדון על הסכמי שיתוף פעולה בהם התחייב להעניק תמיכה כספית ל[[מדינה מתפתחת|מדינות מתפתחות]].

0.7% מתקציב המועדון מועבר לקרן ברצלונה, שמטרתה לסייע למיזמים הומניטאריים. בשנת [[2006]] התחייב המועדון לתרום 1.5 מיליון [[אירו]] ליוניצ"ף. בעזרת הכסף מופעלים מיזמים לשיפור תנאי המחיה של ילדים ברחבי העולם. המיזם המשותף הראשון של שני הארגונים עסק בעזרה לילדים חולי [[איידס]] ב[[סווזילנד]].{{הערה|{{cite web|url=http://www.unicef.es/contenidos/539/index.htm|title=unicef.es - The Football Club Barcelona UNICEF joins in a Global Alliance|accessdate=2008-08-09|language=es|archiveurl=https://web.archive.org/web/20080614012509/http://www.unicef.es/contenidos/539/index.htm|archivedate=2008-06-14}}}} במסגרת שיתוף הפעולה עם יוניצ"ף מוצג סמליל הארגון על חולצות שחקני המועדון.

ב-[[2008]] החל המועדון בפעילות משותפת עם [[נציבות האו"ם לפליטים]] במיזם שנקרא MÉS. במסגרת המיזם מועברים רווחי מכירות מוצרים לנציבות ולקרן ברצלונה במטרה לקדם את הספורט, ואת החינוך של מקופחים ופליטים ברחבי העולם.{{הערה|שם=LTR-הערה11|1=[http://www.mesfootball.org/mes/en/about About - MÉS - More Than Football]|כיוון=שמאל}}

==אצטדיון==
[[קובץ:Chelsea on Tour - Barcelona 311006.jpg|שמאל|250px|ממוזער|אצטדיון הקאמפ נואו בזמן משחק]]
[[קובץ:Camp Nou des de l'helicòpter.jpg|שמאל|250px|ממוזער|אצטדיון הקאמפ נואו וסביבתו]]
{{ערך מורחב|קאמפ נואו}}
ה[[קאמפ נואו]] הוא [[אצטדיון|אצטדיונה]] הביתי של ברצלונה מאז [[1957]], והוא זכה לחמישה כוכבים ב[[דירוג האצטדיונים של אופ"א]]. לפני הקמתו היו בבעלות ברצלונה שני מגרשים: "קמפ דל קרר אינדוסטריה", בין השנים [[1909]] ו-[[1922]], ו[[לס קורטס]], בין השנים 1922 ו-1957. תכולתו המקורית של לס קורטס הייתה 30,000 צופים, ובתום הרחבתו הכיל כ-60,000 מקומות. הצלחות הקבוצה בסוף שנות ה-40 ובתחילת שנות ה-50 משכו אוהדים רבים לצפות במשחקי הקבוצה, ולכן החליטו ראשי המועדון לבנות אצטדיון חדש שיהיה בעל קיבולת גדולה יותר. בניית הקאמפ נואו נמשכה בין [[1954]] לבין 1957. את האצטדיון עיצבו ה[[אדריכל]]ים [[פרנססק מיג'אנס אי מירו]] {{ספ|Francesc Mitjans}}, [[לורנסו גרסיה-ברבון]] {{ספ|Lorenzo García-Barbón}} ו[[ז'וזפ סוטראס אי מאורי]] {{ספ|Josep Soteras}}.

תכולת האצטדיון נעה בין 93,053 בשנותיו הראשונות, לבין 120,000 צופים בעת [[מונדיאל 1982]]. חוקים שאסרו על יציעי עמידה הובילו להקטנת תכולת האצטדיון ל-98,772 צופים ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]], אך הוא הורחב בכאלף מושבים נוספים בעשור שלאחר מכן, לתכולה של 99,786. זהו האיצטדיון הגדול ב[[אירופה]] והעשירי בגודלו בעולם.{{הערה|1=[http://www.fcbarcelona.com/web/english/club/club_avui/territori_barca/CampNou/estadi_cinc_estrelles.html A Five Star Stadium] האתר הרשמי של מועדון הכדורגל ברצלונה{{קישור שבור|26 בפברואר 2017}}}}

השם הרשמי של הקאמפ נואו היה "Estadi del FC Barcelona" (האצטדיון של מועדון הכדורגל ברצלונה) עד שנת [[2000]], אז בחרו חברי המועדון לשנות את שמו לכינויו המוכר – הקאמפ נואו.{{הערה|1=[http://www.fcbarcelona.com/web/english/club/club_avui/territori_barca/CampNou/estadi_cinc_estrelles.html 68.25% vote to change name to Camp Nou] האתר הרשמי{{קישור שבור|26 בפברואר 2017}}}} משמעות השם היא "מגרש חדש" ב[[קטלאנית]].

מול הקאמפ נואו נמצא אולם הספורט של המועדון, [[פלאו בלאוגרנה]], ולצדו שוכן האולם לענפי ספורט המבוססים על קרח. מאחוריו שוכן ה[[מיני אסטדי]], האצטדיון הביתי של [[ברצלונה אתלטיק]], [[קבוצת מילואים|קבוצת המילואים]] של המועדון.

בין מתקני האצטדיון ניתן למנות את חנות המזכרות, את המגרשים הקטנים לאימונים ואת ה[[קפלה]] של השחקנים. בנוסף, באצטדיון נמצא [[מוזיאון מועדון הכדורגל ברצלונה]], שהוא ה[[מוזיאון]] הקטלאני עם מספר המבקרים השנתי הגבוה ביותר.{{הערה|1=[http://www.fcbarcelona.com/web/english/club/club_avui/territori_barca/museu/museu.html המוזיאון] באתר הרשמי של המועדון{{קישור שבור|26 בפברואר 2017}}}} במוזיאון מבקרים כ-1.2 מיליון איש בכל שנה. המוזיאון הוקם בשנת [[1984]], כאשר ז'וזפ ליואיס נונייז היה נשיא המועדון. במוזיאון יש כ-1,420 פריטים העוסקים ב[[היסטוריה של ברצלונה]], מתוכם כ-420 גביעים.

{{ויקישיתוף-בשורה|שם=Category:Camp Nou|תצוגה=הקאמפ נואו}}

== עיר הספורט ג'ואן גאמפר ==
זהו מתקן האימונים של קבוצת הכדורגל והתחרויות של קבוצות הכדורגל הבסיסיות של המועדון, המרכז גם את הפעילות של חלק ניכר מהספורט המעצב של המדורים.

העלות הסופית של המתקן נאמד בכ-68 מיליון יורו מתוכם 25.6 תואמים לעיור ו-42.5 לעלות הכוללת של הבנייה. המתקן נחנך רשמית ב-1 ביוני 2006.

המתקן ממוקם בסנט ג'ואן דספי על שטח של 136,839 מ"ר. הקרקע המאכלסת מציעה קרבה ל[[קאמפ נואו]] (4.5 ק"מ), ונגישות נוחה וחיבור ישיר לנתיבי התקשורת הראשיים המחברים את [[ברצלונה]] וסנט ג'ואן דספי.

במתקן יש גם שלושה מגרשי כדורסל אימון שיכולים לשמש לקטגוריות הנמוכות של כדוריד, כדורסל ופוטסל. היציעים מכילים 472 צופים. בקומת הקרקע יש 5 חדרי הלבשה ו-5 משרדים/חדרי הלבשה למאמנים או שופטים, חדרים לרופאים ואחיות, חדר עיתונאים. בנוסף, יש בניין מינהל ושירותים ובניין הטריבונה באותו המפלס.<gallery>
קובץ:Ciutat Esportiva Joan Gamper-2.JPG|alt=
קובץ:Ciutat Esportiva Joan Gamper-3.JPG|alt=
קובץ:Ciutat Esportiva Joan Gamper-1.JPG|alt=
קובץ:011 Ciutat Esportiva Joan Gamper, Futbol Club Barcelona (Sant Joan Despí).jpg|alt=
</gallery>

==תלבושת==
מאז הקמתו היו [[צבע]]י החולצה של שחקני המועדון [[כחול]] ו[[ארגמן]]. צבעי המכנסיים השתנו מ[[לבן]] בעשור הראשון להקמתו, ל[[שחור]] ב-[[1913]] ולכחול שבע שנים מאוחר יותר. בעונות 2005/2006, 2010/2011 ו-2015/2016 היו מכנסי השחקנים [[אדום|אדומים]] באופן חריג. בעונת 2021/2022 נעשה לראשונה שימוש ב[[מכנסיים]] חצויות (כחול ואדום), שהפכו לתלבושת הבית.

עיצוב החולצה השתנה פעמים אחדות לאורך היסטוריית המועדון. עד עונת 1909/1910 הייתה החולצה חצויה לכחול ולארגמן, והשרוולים נצבעו בסדר הפוך מהגוף. מעונה זו והלאה כללה החולצה פסים אנכיים בצבעים הללו, עם שינויים קטנים בעובי, במספר ובעיצוב הפסים. בעונת 1998/1999 עוצבה החולצה בדומה לחולצה המקורית, לציון 100 שנה להקמת המועדון. בעונת 2015/2016 עוצבה החולצה, לראשונה בתולדות הקבוצה, בפסים אופקיים.{{הערה|1=[http://www.fcbarcelona.com/football/first-team/detail/article/the-new-barca-kit-for-the-2015-16-season The new Barça kit for the 2015/16 season], באתר הרשמי של המועדון, 24 במאי 2015}} בעונת 2019/2020 נעשה שימוש בעיצוב משבצות לחולצה.

עם השנים פותחו מספר תאוריות בנוגע למקור צבעי התלבושת. על נושא זה נערכו דיונים רבים בקרב היסטוריונים שעסקו בתולדות המועדון. אין ראיות לכך שהצבעים נבחרו בגלל סימבוליות כלשהי. אחת הטענות היא שצבעי המועדון אומצו על ידי המועדון הקודם שגאמפר ייסד ב[[ציריך]],{{הערה|שם=basel|1=[http://www.fcbarcelona.cat/web/castellano/noticies/club/temporada08-09/10/n081020103190.html Barça y Basilea: muchos puntos en común] באתר הרשמי של המועדון{{קישור שבור|26 בפברואר 2017}}}} או שאלו הצבעים של ה[[הקנטונים של שווייץ|קנטון]] ממנו הגיע גאמפר - [[ציריך (קנטון)|ציריך]]. טענות אלו הופרכו כיוון שצבעי המועדון הם אדום-לבן, וצבעי הקנטון הם כחול-לבן. סברה אחרת הייתה, שמקימי המועדון בחרו בצבעי [[עיפרון|עפרונות]] החשבונאות שהיו נפוצים באותה תקופה.{{הערה|שם=basel}}

לפי תאוריה אחרת, תפרה אימם של צמד האחים והשחקנים קומאלה מדים בצבעי כחול ואדום, ומאוחר יותר הוחלט שהאדום יוחלף בארגמן הכהה יותר. לפי גרסה אחרת של הטענה, תפרה האם חולצה אדומה וחולצה כחולה לכל אחד משני בניה, כדי להקל על ההבדלה ביניהם, בימים שלפני קביעת התלבושת האחידה.{{הערה|1=[http://www.fcbarcelona.cat/web/castellano/club/historia/simbols/els_colors.html Los colores] באתר הרשמי של המועדון{{קישור שבור|26 בפברואר 2017}}}} עוד נאמר כי, הצבעים נבחרו על ידי אוטו מאייר, אחד ממייסדי המועדון, בהתאם לצבעי הבגדים שלובשת הדמות בסמל עיר הולדתו, [[היידנהיים]].{{הערה|1=ראו את [[:commons:File:Wappen Heidenheim an der Brenz.svg|סמל העיר הידנהיים]] בו[[ויקישיתוף]], וכן את [https://web.archive.org/web/20061209034807/http://barca.sportenter.co.il/index.asp?f=story&i=665 בלאוגרנה מאיפה?], מאת נוריאל, באתר בארסה מאניה (22/06/2006)}}

לאף אחת מן הטענות הללו אין ראיות או סימוכין, אך הטענה הסבירה ביותר היא שגאמפר בחר בצבעי הקבוצה בה שיחק ואף שימש קפטן שלה בעבר, [[פ.צ. בזל]].{{הערה|שם=basel}}

;תלבושת הבית של קבוצת הכדורגל לאורך השנים
{{גלריית תלבושות ברצלונה}}
* ראו גם: [http://www.oldfootballshirts.com/en/teams/b/barcelona/old-barcelona-football-shirts-t293.html Barcelona (Barca) football shirts] - תצלומים של תלבושות הבית והחוץ של ברצלונה לאורך השנים, באתר Old Football Shirts

==סמל==
[[קובץ:Evolució escut.JPG|שמאל|ממוזער|110px|התפתחות סמל המועדון לאורך השנים]]
עם הקמת המועדון נבחר סמל העיר [[ברצלונה]] לשמש סמל המועדון, כביטוי לחיבור המועדון לעיר. לסמל העיר התווספו עטלף מעל הכתר ושני ענפים צדדיים. ב-[[1910]] נערכה בין חברי המועדון תחרות לעיצוב הסמל החדש. מעצב הסמל הנבחר היה [[קרלס קוממלה]], שאף היה שחקן המועדון במשך 9 שנים. סמל המועדון שעיצב נשאר דומה עד היום, עם שינויים משניים. סמלו היה בצורת קערה, שבחלקו העליון היו [[דגל קטלוניה]] ו[[צלב גאורגיוס הקדוש]] זה לצד זה, שני סמלים המזוהים עם העיר ועם קטלוניה. כך הוצג הקשר בין המועדון לעיר ולחבל ארץ. ראשי תיבות המועדון, FCB, הופיעו על מקטע זהוב באמצע, שתחתיו היו צבעי התלבושת וכדורגל.

השינויים שנערכו בסמל מאז בחירתו ב-[[1910]] הם משניים, והגדולים שבהם נבעו מאילוצים פוליטיים. לאחר החלפת שם המועדון לשם הספרדי, עם קביעת האיסור על שימוש בשפות זרות, הוחלפו האותיות שבמרכז הסמל מ-FCB ל-CFB. כמו כן, על מנת ליצור בידול בין המועדון לדגל הקטלאני הוחלט להסיר שניים מארבעת הפסים שבפינה הימנית-העליונה של הסמל. ב-[[1949]] הוחזרו הפסים לרגל יובל להקמת המועדון, וב-[[1974]] הוחזר סדר האותיות שבסמל ל-FCB.

הסמל הנוכחי עוצב ב-[[2002]]. צורתו החיצונית פשוטה יותר ביחס לקודמו, האותיות הוקטנו והנקודות שביניהן הוסרו.

==המנון==
{{הפניה לערך מורחב|המנון ברצלונה (כדורגל)}}
ההמנון הרשמי של מועדון הכדורגל, הידוע בשם "Cant del Barça", נכתב ב-[[1974]] לרגל חגיגות 75 שנה להקמת המועדון. את ההמנון כתבו ז'אומה פיקאס (Jaume Picas) וז'וזפ מריה אספינס (Josep Maria Espinàs) והלחין מנואל ואייס (Manuel Valls). כל ההמנון נכתב ב[[קטלאנית]]. ההמנון מושמע בתחילת כל משחק כדורגל של ברצלונה בקאמפ נואו.

ב-[[27 בנובמבר]] 1974 בוצע ההמנון לראשונה בקאמפ נואו, לפני המשחק בין המועדון ל[[נבחרת גרמניה המזרחית בכדורגל|נבחרת גרמניה המזרחית]] על ידי מקהלה של 3,500 איש בניצוחו של אוריול מרטורל. גם [[זמר]]ים מפורסמים שרו לאורך השנים את ההמנון, בהם הקטלאני [[ז'ואן מנואל סראט]] ששר את ההמנון ב-[[28 בנובמבר]] [[1998]] בפסטיבל לרגל חגיגות 100 שנה למועדון.

אחד ההיבטים הבולטים והמאפיינים של ההמנון הוא ההתייחסות למועדון כפתוח וכוללני, ללא שיפוט על פי המקור הגאוגרפי של האוהדים, כפי שנכתב, לדוגמה, באחד הבתים: "לא משנה מאין הגענו, בין אם מדרום או מצפון, הדגל מאחד אותנו".

"Cant del Barça" הוא ההמנון הרביעי בתולדות המועדון. ההמנון הראשון נכתב ב-[[1923]] ומילותיו תיארו את הקשר בין הספורט לאומה הקטלאנית. השני נכתב בחגיגות היובל של המועדון ב-[[1949]], ונקרא {{משמאל לימין|"Barcelona, sempre amunt!"}} ("ברצלונה, תמיד מעלה!"). ההמנון השלישי נכתב ב-[[1957]] לרגל הקמת אצטדיון קאמפ נואו. בהמנון הזה הופיעה לראשונה המילה "בארסה". הפופולריות של ההמנון הנוכחי גדולה בהשוואה להמנונים הקודמים של המועדון.

==נשיאות==
{{ערך מורחב|נשיא ברצלונה}}
נכון ל-[[2023]] היו למועדון הכדורגל 40 נשיאים שונים, בנוסף למספר תקופות בהן היו מועצות זמניות. מייסד המועדון, [[ז'ואן גאמפר]], לא היה הנשיא הראשון, אלא [[וולטר ויילד]] ה[[אנגלים|אנגלי]], שהיה המבוגר מבין אחד-עשר המשתתפים בפגישת הקמת המועדון. גאמפר היה נשיא המועדון במשך 5 קדנציות מאוחרות יותר. [[ז'וזפ ליואיס נונייז]] היה נשיא במשך התקופה הארוכה ביותר, 22 שנים רצופות, בין [[1978]] לבין [[2000]]. רוב נשיאי המועדון, 35 מתוך ה-40, היו ספרדים. מלבדם, היו שני נשיאים אנגלים, שני גרמנים ושווייצרי אחד, כולם בשנותיו הראשונות של המועדון.

נשיא המועדון נבחר בהצבעה של חברי המועדון. כלל זה הופר בין השנים [[1939]] ו-[[1953]], עקב [[מלחמת האזרחים בספרד]], שכן בזמן הזה נבחר הנשיא על ידי רשויות השלטון. ב-1953 נערכו לראשונה בחירות דמוקרטיות למחצה, שבהן השתתף חלק מצומצם מהחברים הבגירים של המועדון. מאז [[1978]] נערכות בחירות לנשיאות המועדון אחת לארבע שנים, שבהן כל חבר מעל גיל 18 רשאי להשתתף. לאחר כניסתו לתפקיד מצרף הנשיא למועצת הניהול מנהלים לפי בחירתו. מועצת המנהלים אחראית על קבלת ההחלטות במועדון, כולל חתימה על חוזים עם שחקנים, מאמנים ואנשי מקצוע. תפקיד הנשיא היה בעיקר ייצוגי בעבר, עד כניסתם של הנשיאים ב{{ה|מאה ה-21}}, שנטלו לידיהם יותר סמכויות מבעבר.

{|class="mw-collapsible"
|-
!align=right|להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
|-valign=top
|
{| class="wikitable plainrowheaders sortable" style="text-align: center;"
|+רשימת נשיאי ברצלונה
|-
!
!scope=col|שם
!scope=col|לאום
!scope=col|תקופת נשיאות
|-
|1
|scope=row|[[וולטר ויילד]]
|{{דגל|אנגליה||+}}
|1899 - 1901
|-
|2
|scope=row|ברתומאו טרדס
|{{דגל|ספרד||+}}
|1901 - 1902
|-
|3
|scope=row|פול האס
|{{דגל|גרמניה||+}}
|1902 - 1903
|-
|4
|scope=row|[[ארתור ויטי]]
|{{דגל|אנגליה||+}}
|1903 - 1905
|-
|5
|scope=row|ז'וזפ סולר
|{{דגל|ספרד||+}}
|1905 - 1906
|-
|6
|scope=row|[[ז'ולי מריאל]]
|{{דגל|ספרד||+}}
|1906 - 1908
|-
|7
|scope=row|[[ויסנס רץ']]
|{{דגל|ספרד||+}}
|1908
|-
|8
|scope=row|[[ז'ואן גאמפר]]
|{{דגל|שווייץ||+}}
|1908 - 1909
|-
|9
|scope=row|אוטו גמלינג
|{{דגל|גרמניה||+}}
|1909 - 1910
|-
|(8)
|scope=row|[[ז'ואן גאמפר]]
|{{דגל|שווייץ||+}}
|1910 - 1913
|-
|10
|scope=row|פרננסק דה מוצ'ו
|{{דגל|ספרד||+}}
|1913 - 1914
|-
|11
|scope=row|אלבר פרסטה
|{{דגל|ספרד||+}}
|1914
|-
|12
|scope=row|ז'ואקים פריס דה ורגס
|{{דגל|ספרד||+}}
|1914 - 1915
|-
|13
|scope=row|רפאל ליופרט
|{{דגל|ספרד||+}}
|1915 - 1916
|-
|14
|scope=row|גספר רוזס
|{{דגל|ספרד||+}}
|1916 - 1917
|-
|(8)
|scope=row|[[ז'ואן גאמפר]]
|{{דגל|שווייץ||+}}
|1917 - 1919
|-
|15
|scope=row|ריקרד גראלס
|{{דגל|ספרד||+}}
|1919 - 1920
|-
|(14)
|scope=row|גספר רוזס
|{{דגל|ספרד||+}}
|1920 - 1921
|-
|(8)
|scope=row|[[ז'ואן גאמפר]]
|{{דגל|שווייץ||+}}
|1921 - 1923
|-
|16
|scope=row|אריק קרדונה
|{{דגל|ספרד||+}}
|1923 - 1924
|-
|(8)
|scope=row|[[ז'ואן גאמפר]]
|{{דגל|שווייץ||+}}
|1924 - 1925
|-
|
|scope=row|ארקדי בלאגר
|{{דגל|ספרד||+}}
|1925 - 1929
|-
|17
|scope=row|תומאס רוזס
|{{דגל|ספרד||+}}
|1929 - 1930
|-
|(14)
|scope=row|גספר רוזס
|{{דגל|ספרד||+}}
|1930 - 1931
|-
|18
|scope=row|אנטוני אוליבר
|{{דגל|ספרד||+}}
|1931
|-
|19
|scope=row|ז'ואן קמה
|{{דגל|ספרד||+}}
|1931 - 1934
|-
|20
|scope=row|אסטבה סלה
|{{דגל|ספרד||+}}
|1934 - 1935
|-
|21
|scope=row|[[ז'וזפ סוניול]]
|{{דגל|ספרד||+}}
|1935 - 1936
|-
| -
|scope=row|מועצת מנהלים
| -
|1936 - 1939
|-
|22
|scope=row|ז'ואן סולר
|{{דגל|ספרד||+}}
|1939 - 1940
|-
|23
|scope=row|[[אנריקה פיניירו]]
|{{דגל|ספרד||+}}
|1940 - 1942
|-
|24
|scope=row|ז'וזפ וידאל ריבס
|{{דגל|ספרד||+}}
| 1942
|-
|25
|scope=row|[[אנריקה פיניירו]]
|{{דגל|ספרד||+}}
|1942 - 1943
|-
|26
|scope=row|ז'וזפ אנטוני דה אלבר
|{{דגל|ספרד||+}}
|1943
|-
|27
|scope=row|ז'וזפ ונדרל
|{{דגל|ספרד||+}}
|1943 - 1946
|-
|28
|scope=row|[[אגוסטי מונטל גלוברט]]
|{{דגל|ספרד||+}}
|1946 - 1952
|-
|29
|scope=row|אנריק מרטי קררו
|{{דגל|ספרד||+}}
|1952 - 1953
|-
|30
|scope=row|[[פרנססק מירו-סאנס]]
|{{דגל|ספרד||+}}
|1953 - 1961
|-
|31
|scope=row|[[אנריק לאודט]]
|{{דגל|ספרד||+}}
|1961 - 1968
|-
|32
|scope=row|[[נרסיס דה קררס]]
|{{דגל|ספרד||+}}
|1968 - 1969
|-
|33
|scope=row|[[אגוסטי מונטל קוסטה]]
|{{דגל|ספרד||+}}
|1969 - 1977
|-
|34
|scope=row|ריימון קרסקו
|{{דגל|ספרד||+}}
|1977 - 1978
|-
|35
|scope=row|[[ז'וזפ ליואיס נונייז]]
|{{דגל|ספרד||+}}
|1978 - 2000
|-
|36
|scope=row|[[ז'ואן גאספרט]]
|{{דגל|ספרד||+}}
|2000 - 2003
|-
|37
|scope=row|אנריק ריינה
|{{דגל|ספרד||+}}
|2003
|-
|38
|scope=row|[[ז'ואן לאפורטה]]
|{{דגל|ספרד||+}}
|2003 - 2010
|-
|39
|scope=row|[[סנדרו רוסל]]
|{{דגל|ספרד||+}}
|2010 - 2014
|-
|40
|scope=row|[[ג'וזפ מריה ברתומאו|ז'וזפ מריה ברתומאו]]
|{{דגל|ספרד||+}}
|2014 - 2020
|-
|(38)
|[[ז'ואן לאפורטה]]
|{{דגל|ספרד||+}}
|2021 - מכהן
|}
|}

==אוהדים==
[[קובץ:FCB_Mosaic.jpg|שמאל|ממוזער|250px|אוהדי הקבוצה ב[[גמר ליגת האלופות 2009]]]]
אוהדי מועדון הכדורגל מכונים ב[[קטלאנית]] "culers". בדיקות שונות שנערכו העלו כי, ככל הנראה, רבע מתושבי ספרד אוהדים את ברצלונה.{{הערה|שם=LTR-הערה12|1=[http://www.cis.es/cis/export/sites/default/-Archivos/Marginales/2700_2719/2705/Es2705mar_A.pdf BARÓMETRO DE MAYO]|כיוון=שמאל}} למועדון יש אהדה רבה גם במדינות השונות בעולם, בייחוד ב[[ארצות הברית]], ב[[אמריקה הלטינית]], ב[[מרוקו]] ו[[יפן]]. גם ב[[ישראל]] יש לקבוצה אוהדים רבים, שחלקם מאורגנים בחוג האוהדים המרכזי, "בארסה מאניה".

חבר מועדון נקרא "סוסיו" (socio). על מנת להפוך לחבר מועדון יש לשלם אגרה שנתית בסך 170 [[אירו]]. חברי המועדון זוכים להנחה במחיר כרטיסי הכניסה למשחקי הקבוצה ולסיורים בקאמפ נואו. כמו כן, חברי המועדון רשאים להשתתף בבחירות ל[[#נשיאות|נשיאות]], ואף להיבחר לחבר המנהלים או לנשיאות עצמה, תמורת עירבון גבוה. מאז עונת 2003/2004 עלה מספר חברי המועדון באופן ניכר. בתחילת [[2015]] נמנו כ-140,000 חברי מועדון.{{הערה|[http://www.mundodeportivo.com/20150102/fc-barcelona/30-000-socios-menos-tras-el-censo_54422942961.html FC Barcelona: 30.000 socios menos tras el censo],{{כ}} Mundo Depotivo,{{כ}} 2.1.2015}}

את הכינוי "Culers" (מבוטא קולרס) קיבלו אוהדי הקבוצה בשנותיו הראשונות של אצטדיון "קרר אינדסטריה". משמעות הביטוי ב[[תרגום חופשי]] מ[[קטלאנית]] היא "אנשי ה[[אחוריים]]", והיא אינה פוגענית. הביטוי מתייחס לאוהדים שישבו בשורה הגבוהה ביותר באצטדיון. האנשים שעברו בצמוד לחלק החיצוני של האצטדיון ראו את אחורי האוהדים בלבד, ומאז ייחסו לאוהדי ברצלונה את הכינוי "Culers". הכתיב הנפוץ יותר של הביטוי הוא הכתיב הספרדי, "culés" (קולס).{{כ}}

"Penye" (או Peña; פניה) הוא מועדון אוהדים שהוא גם חבורת פעולה. ב-[[1944]] הוקם ה-"penye" הראשון, "Penya Solera", על ידי מספר שחקני עבר של המועדון ואוהדים, בהם [[פפ סמיטייר]]. מטרתה המקורית של הקבוצה הייתה לתמוך במועדון באמצעות גיוס כספים בתקופה שבה התמודד המועדון עם קשיים כלכליים.

אחד ממועדוני האוהדים הידועים לשמצה של ברצלונה הוא "בוישוס נויס" (בקטלאנית: Boixos Nois). בוישוס הוא [[משחק מילים]] בין המילה בויז', שמשמעה "משוגע", ו"קן בוישרס", שכונת המקור של האוהדים, הקרויה על שם [[סוג (טקסונומיה)|סוג]] של [[עץ]]. הקבוצה נוסדה ב-[[1982]], וברבות השנים קושרה ל[[שמאל קיצוני|שמאל הקיצוני]] בקטלוניה. אחד מגרעיני האוהדים של הקבוצה, שחבריו נוהגים לגלח את שערם, ידוע לשמצה בשל מאורעות אלימים שנקשרו בשמו. לדוגמה, ב{{ה|קלאסיקו}} של [[2002]] השליכו חברי הגרעין לעבר [[לואיש פיגו]] ראש [[חזיר הבית|חזיר]]. ז'ואן לאפורטה, נשיא המועדון באותה תקופה, השקיע מאמצים למניעת אירועים אלימים והרחיק את הבוישוס נויס מן הקאמפ נואו כצעד עיקרי להשגת מטרה זו. כתגובה למאבק שניהל נגדם קיבל לאפורטה איומים על חייו מן הבוישוס נויס.

==יריבויות==
===אל קלאסיקו===
{{הפניה לערך מורחב|הקלאסיקו}}
{| class="wikitable" border="5" align="left"
|- style="background-color: #EFEFEF;"
| colspan="5" align="center"| '''סיכום המפגשים בין ברצלונה לריאל מדריד'''{{הערה|1=נכון ל-03 במרץ 2019, [http://www.footballzz.co.uk/confronto_equipas.php?id_comp=0&op=ver_confronto&equipa_2=50&equipa_1=40 סטטיסטיקה ורשימת המשחקים] באתר footballzz.co.uk}}
|-
| מסגרת || מספר{{ש}}משחקים || ניצחונות{{ש}}לברצלונה || ניצחונות{{ש}}למדריד || תיקו
|-
| [[לה ליגה]] || 178|| 72||72||34
|-
| [[גביע המלך הספרדי]] || 35 || 15|| 12|| 8
|-
| [[גביע הליגה הספרדית]] || 6 || 2 || 0|| 4
|-
| [[הסופר קאפ הספרדי]] || 14 || 4|| 8|| 2
|-
| [[ליגת האלופות]] || 8 || 2 || 3 || 3
|-
| '''גביע הקורונקיון''' || 1 || 1 || 0 || 0
|-
! סה"כ!! 242!! 96!! 95!! 51
|}
המשחקים בין ברצלונה ל[[ריאל מדריד]] ידועים בשם [[הקלאסיקו]] (או {{ללא גלישה|El Clásico}} ב[[ספרדית]]), בשל ה[[יריבות כדורגל|יריבות]] העזה ששוררת ביניהם. עוד מימיהם הראשונים נראו המועדונים כמייצגים של שני חבלי ארץ ב[[ספרד]], [[קטלוניה]] ו[[קסטיליה (אזור היסטורי)|קסטיליה]], וכן של שתי הערים. לפי סברת רבים, היריבות היא השלכה של המתחים הפוליטיים והתרבותיים בין הקטלאנים והקסטיליינים.

בתקופת ה[[דיקטטורה]] הספרדית, בעיקר בזמנם של [[מיגל פרימו דה ריברה]] ושל [[פרנסיסקו פרנקו]], דוכאו הסממנים הלאומיים-אזוריים בספרד. כך, למשל, נאסר השימוש בשפות מקומיות. מועדון הכדורגל ברצלונה הפך למייצג השאיפה של הקטלאנים לחופש ולאחד מהשגרירים הגדולים של חבל הארץ. מנגד, ריאל מדריד נחשבה בעיני רבים כהתגלמות המשטר הפשיסטי.{{הערה|שם=LTR-הערה14|{{Cite web|url=http://www.centrohumboldt.com/eng/Spanish-in-Barcelona/Culture-programme/FC-Barcelona.html|title=FC Barcelona - more than just a football club A visit to the FC Barcelona stadium|archiveurl=https://web.archive.org/web/20100821084100/http://www.centrohumboldt.com/eng/Spanish-in-Barcelona/Culture-programme/FC-Barcelona.html|archivedate=2010}}}} המשטר של פרנקו התערב רבות בספורט בספרד והבטיח את הצלחתה של ריאל מדריד, טענה שתומכי המועדון מכחישים.

הקרע בין שני המועדונים נפער בחצי גמר הגביע הספרדי ב-[[1943]], כששחקני ברצלונה נאלצו להפסיד במכוון כדי להימנע מקיום איומים שקיבלו מהשלטון. היריבות בין המועדונים החריפה ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]], כאשר שני המועדונים ניסו להחתים את [[אלפרדו די סטפנו]], שבחר לבסוף בריאל מדריד והיה שחקן מפתח בהצלחתה. ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] הגיעה היריבות למסגרות ה[[אופ"א|אירופיות]] - הקבוצות נפגשו פעמיים בשלבים המאוחרים של [[ליגת האלופות|גביע אירופה]].

כיום, ברצלונה וריאל מדריד הם שני המועדונים החזקים והמצליחים בליגה. היריבות מתחדשת על בסיס שנתי כששני המועדונים מתחרים על תואר האליפות.

===הדרבי של ברצלונה===
{{הפניה לערך מורחב|הדרבי של ברצלונה}}
המועדון [[אספניול]] הוא מועדון הכדורגל השני בעיר ברצלונה. המועדון הוקם על ידי אוהדי כדורגל ספרדיים בלבד, בניגוד לברצלונה שהוקמה על ידי קבוצת אוהדים רב-לאומית. המשחקים בין שני המועדונים מכונים "ה[[דרבי (ספורט)|דרבי]] של ברצלונה". אוהדי אספניול רואים במשחק הדרבי חשיבות רבה עקב הבדלי המטרות והיעדים של המועדונים.

אף על פי שהוא הדרבי המשוחק ביותר בהיסטוריית לה ליגה, הוא גם הדרבי בעל האיזון הנמוך ביותר. ברצלונה דורגה בטבלת הליגה מתחת לאספניול בשלוש עונות בלבד, לאורך היסטוריה משותפת של כ-70 שנה בליגה הראשונה.

==נותני חסות==
[[קובץ:Thierry Henry 2008.jpg|שמאל|150px|ממוזער|[[תיירי הנרי]] לובש חולצה עם ה[[סמליל]] של [[קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים|יוניצ"ף]]]]
מיום הקמתו הייתה גישתו של המועדון לנותני [[חסות מסחרית|חסות]] לחולצות ייחודית, כיוון שעל חולצות השחקנים לא היה מסר מסחרי במשך מעל ל-100 שנים בהיסטוריית המועדון. בקיץ 2006 הגיע המועדון להסכם עם [[קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים|יוניצ"ף]], לפיו, למשך 5 שנים, יופיע הלוגו של יוניצ"ף בחזית החולצה, והמועדון יתרום 1.9 מיליון [[דולר אמריקני|דולר]] בשנה (0.7 אחוז מכלל הכנסתו) ליוניצ"ף באמצעות קרן המועדון.

הגישה הייחודית של המועדון הופסקה בתקופת נשיאותו של [[סנדרו רוסל]]. ב[[דצמבר]] [[2010]] חתם המועדון על הסכם חסות לחולצה עם [[קרן קטר]] לחמש שנים, שתוקפו החל בעונת 2011/12. בעונת 2013/14 התחלף הסמל של קרן קטר בסמלה של חברת התעופה [[קטר איירווייז]]. הלוגו של יוניצ"ף המשיך להופיע על חולצות השחקנים, אך בגב החולצה ולא בחזיתה.

בין נותני החסות הכלליים של ברצלונה ניתן למנות גם את [[נייקי]], [[קוקה-קולה]], [[אאודי]] ו-[[Beko]].

לקראת עונת 2017/18 הקבוצה נפרדה מ[[קטר איירווייז]], וחתמה על חוזה חסות בסך 50–60 מיליון [[אירו]] לעונה עם חברת שירותי האינטרנט [[Rakuten]] ה[[יפן|יפנית]].{{הערה|{{one||במקום קטאר: בארסה חתמה על חוזה חסות ענק|281149|16 בנובמבר 2016}}}} גם בעונה זו המשיך הסמליל של [[UNICEF]] להופיע על גב החולצה.

במרץ [[2022]] הכריזה ברצלונה על חתימת חוזה לארבע עונות עם חברת הזרמת המדיה השוודית [[ספוטיפיי|Spotify]]. במסגרת ההסכם, לוגו ספוטיפיי יוצג בחזית חולצות קבוצת הגברים והנשים במשך ארבע שנים, ובחזית חולצות האימונים במשך שלוש שנים. שווי ההסכם מוערך בכ־60-70 מיליון אירו לעונה.{{הערה|{{וואלה!||ברצלונה הכריזה על שיתוף פעולה עם ספוטיפיי, שם האצטדיון ישונה|3494914|15 במרץ 2022|sports}}{{ש}}{{קישור כללי|כתובת=https://www.sportspromedia.com/analysis/barcelona-spotify-sponsor-shirt-camp-nou-stadium-daniel-ek-joan-laporta-worth/|כותרת=‘You’ve got two brands looking for new meaning’: Breaking down Barcelona’s Spotify sponsorship deal|הכותב=Ed Dixon|אתר=sportspromedia|תאריך=30.03.2022|שפה=אנגלית}}}}

==שחקנים==
[[קובץ:2016-17 FC Barcelona at the Match of Champions.jpg|שמאל|ממוזער|300px|שחקני הקבוצה במשחק ידידות נגד אל אהלי בעונת 2016/2017]]

===סגל נוכחי===
'''נכון ל־19 בספטמבר 2023'''{{הערה|[https://www.fcbarcelona.com/en/football/first-team/players First Team], באתר הרשמי של ברצלונה}}
{{שחקן סגל/התחלה}}
{{שחקן סגל|מס=1|ארץ=גרמניה|עמדה=שוער|שם=[[מארק-אנדרה טר שטגן]]|אחר=קפטן שני}}
{{שחקן סגל|מס=2|ארץ=פורטוגל|עמדה=מגן|שם=[[ז'ואאו קנסלו]]}} (בהשאלה מ[[מנצ'סטר סיטי]])
{{שחקן סגל|מס=3|ארץ=ספרד|עמדה=מגן|שם=[[אלחנדרו באלדה]]}}
{{שחקן סגל|מס=4|ארץ=אורוגוואי|עמדה=מגן|שם=[[רונלד אראוחו]]}}
{{שחקן סגל|מס=5|ארץ=ספרד|עמדה=בלם|שם=[[איניגו מרטינס]]}}
{{שחקן סגל|מס=6|ארץ=ספרד|עמדה=קשר|שם=[[גאבי (כדורגלן)|גאבי]]}}
{{שחקן סגל|מס=7|ארץ=ספרד|עמדה=חלוץ|שם=[[פראן טורס]]}}
{{שחקן סגל|מס=8|ארץ=ספרד|עמדה=קשר|שם=[[פדרי]]}}
{{שחקן סגל|מס=9|ארץ=פולין|עמדה=חלוץ|שם=[[רוברט לבנדובסקי]]}}
{{שחקן סגל|מס=11|ארץ=ברזיל|עמדה=חלוץ|שם=[[ראפיניה (כדורגלן יליד 1996)|ראפיניה]]}}
{{שחקן סגל|מס=13|ארץ=ספרד|עמדה=שוער|שם=[[איניאקי פניה]]}}
{{שחקן סגל/אמצע}}
{{שחקן סגל|מס=14|ארץ=פורטוגל|עמדה=חלוץ|שם=[[ז'ואאו פליקס]]}} (בהשאלה מ[[אתלטיקו מדריד]])
{{שחקן סגל|מס=15|ארץ=דנמרק|עמדה=מגן|שם=[[אנדראס כריסטנסן]]}}
{{שחקן סגל|מס=16|ארץ=ספרד|עמדה=קשר|שם=[[פרמין לופס]]}}
{{שחקן סגל|מס=17|ארץ=ספרד|עמדה=מגן|שם=[[מרקוס אלונסו מנדוסה|מרקוס אלונסו]]}}
{{שחקן סגל|מס=18|ארץ=ספרד|עמדה=קשר|שם=[[אוריאול רומאו]]}}
{{שחקן סגל|מס=19|ארץ=ברזיל|עמדה=חלוץ|שם=[[ויטור רוקה]]}}
{{שחקן סגל|מס=20|ארץ=ספרד|עמדה=קשר|שם=[[סרג'י רוברטו]]|אחר=[[קפטן (ספורט)|קפטן]]}}
{{שחקן סגל|מס=21|ארץ=הולנד|עמדה=קשר|שם=[[פרנקי דה יונג]]}}
{{שחקן סגל|מס=22|ארץ=גרמניה|עמדה=קשר|שם=[[אילקאיי גונדואן]]}}
{{שחקן סגל|מס=23|ארץ=צרפת|עמדה=מגן|שם=[[ז'ול קונדה]]}}
{{שחקן סגל/סוף}}

===ברצלונה אתלטיק ונוער===
{{ערך מורחב|ברצלונה אתלטיק}}
{{שחקן סגל/התחלה}}
{{שחקן סגל|מס=26|ארץ=ספרד|עמדה=שוער|שם=[[אנדר אסטרלאגה]]}}
{{שחקן סגל|מס=27|ארץ=ספרד|עמדה=חלוץ|שם=[[לאמין ימאל]]}}
{{שחקן סגל|מס=29|ארץ=ספרד|עמדה=חלוץ|שם=[[אנחל אלרקון]]}}
{{שחקן סגל|מס=30|ארץ=ספרד|עמדה=קשר|שם=[[מארק קסאדו]]}}
{{שחקן סגל/אמצע}}
{{שחקן סגל|מס=31|ארץ=ארצות הברית|עמדה=שוער|שם=[[דייגו קוצ'ן]]}}
{{שחקן סגל|מס=32|ארץ=ספרד|עמדה=קשר|שם=[[פרמין לופס]]}}
{{שחקן סגל|מס=33|ארץ=ספרד|עמדה=מגן|שם=[[פאו קובארסי]]}}
{{שחקן סגל|מס=34|ארץ=ספרד|עמדה=קשר|שם=[[אלייש גארידו]]}}
{{שחקן סגל/סוף}}

===בהשאלה===
כל ההשאלות הן עד 30 ביוני 2024.
{{שחקן סגל/התחלה}}
{{שחקן סגל|מס=–|ארץ=מקסיקו|עמדה=מגן|שם=[[חוליאן אראוחו]]|אחר=[[לאס פאלמאס (כדורגל)|לאס פאלמאס]]}}
{{שחקן סגל|מס=–|ארץ=ארצות הברית|עמדה=מגן|שם=[[סרג'יניו דסט]]|אחר=[[פ.ס.וו. איינדהובן]]}}
{{שחקן סגל|מס=–|ארץ=ספרד|עמדה=בלם|שם=[[אריק גרסיה]]|אחר=[[ז'ירונה (כדורגל)|ז'ירונה]]}}
{{שחקן סגל|מס=–|ארץ=צרפת|עמדה=בלם|שם=[[קלמאן לאנגלה]]|אחר=[[אסטון וילה]]}}
{{שחקן סגל|מס=–|ארץ=מרוקו|עמדה=בלם|שם=[[שאדי ריאד]]|אחר=[[ריאל בטיס]]}}
{{שחקן סגל/אמצע}}
{{שחקן סגל|מס=–|ארץ=ספרד|עמדה=מגן|שם=[[אלכס ואלה]]|אחר=[[לבאנטה]]}}
{{שחקן סגל|מס=–|ארץ=ספרד|עמדה=קשר|שם=[[פבלו טורה]]|אחר=[[ז'ירונה (כדורגל)|ז'ירונה]]}}
{{שחקן סגל|מס=–|ארץ=ספרד|עמדה=חלוץ|שם=[[אנסו פאטי]]|אחר=[[ברייטון אנד הוב אלביון]]}}
{{שחקן סגל|מס=–|ארץ=ספרד|עמדה=חלוץ|שם=[[אסטניס פדרולה]]|אחר=[[סמפדוריה]]}}
{{שחקן סגל/סוף}}

===שחקנים מפורסמים בעבר ובהווה===
[[קובץ:Leo Messi (cropped).jpg|ממוזער|250px|ליונל מסי, שיאן ההופעות ומלך השערים של ברצלונה בכל הזמנים.]]
במהלך 123 שנות ההיסטוריה של המועדון שיחקו במדי קבוצת הכדורגל שלו מעל ל-1000 שחקנים.

לשחקנים זרים, שנולדו מחוץ לספרד, היה חלק חשוב מאוד בהצלחת הקבוצה. בשנותיה הראשונות הקבוצה הייתה מורכבת משחקנים ממוצא [[אנגלים|אנגלי]], [[שווייץ|שווייצרי]] ו[[גרמניה|גרמני]], בהתאם למוצאם של מרבית מקימי המועדון. עד [[שנות ה-50 של המאה ה-20]] השחקן הזר הידוע ביותר ששיחק בקבוצה היה ה[[הונגריה|הונגרי]] [[לאזלו קובאלה]], אך ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]], עם התרת החתמת שחקנים זרים על ידי [[התאחדות הכדורגל הספרדית|ההתאחדות הספרדית]], החל הקשר ההדוק בין כדורגלנים זרים מובילים למועדון.

החל מאותה תקופה זכו שחקני ברצלונה בתארים האישיים היוקרתיים בעולם. לחמשת שחקני המועדון, [[רומאריו]], [[רונאלדו]], [[ריבאלדו]], [[רונאלדיניו]] ו[[ליונל מסי]], הוענק תואר [[כדורגלן השנה בעולם]] של [[פיפ"א]] (שנוסד ב-[[1991]]). לשישה שחקנים, [[לואיס סוארס מירמונטס|לואיס סוארס]], [[יוהאן קרויף]], [[חריסטו סטויצ'קוב]], ריבאלדו, רונאלדיניו וליונל מסי, הוענק פרס [[כדור הזהב]]. בנוסף לשחקנים אלו, שיחקו במדי המועדון כוכבים נוספים, בהם [[דייגו מראדונה]], [[גארי ליניקר]], [[מיכאל לאודרופ]] ו[[לואיש פיגו]].

רבים משחקני המועדון שיחקו ב[[נבחרת ספרד בכדורגל|נבחרת ספרד]] ומילאו בה תפקיד חשוב. [[צ'אבי]], [[אנדרס אינייסטה]] ו[[קרלס פויול]], להם מעל ל-100 הופעות בנבחרת, היו שותפים לצד [[פדרו רודריגס]], [[סרחיו בוסקטס]] ו[[ויקטור ואלדס]] לזכייתה הראשונה של ספרד ב[[מונדיאל]], ב-[[מונדיאל 2010|2010]]. אינייסטה עצמו הבקיע את השער היחיד בניצחון על [[נבחרת הולנד בכדורגל|נבחרת הולנד]] בגמר. [[אנדוני זוביזרטה]], ששיחק בברצלונה במהלך רוב הקריירה שלו, נמצא במקום השלישי במספר המשחקים במדי הנבחרת, עם 126 הופעות.

[[ליונל מסי]] הוא השחקן שהופיע הכי הרבה פעמים במדי הקבוצה, עם 778 הופעות בקבוצה הבוגרת. אחריו נמצאים [[צ'אבי]], [[סרחיו בוסקטס|בוסקטס]], [[אנדרס אינייסטה|אינייסטה]], [[ג'רארד פיקה|פיקה]], [[קרלס פויול|פויול]] ו[[מיגלי]], שלושתם עם מעל ל-500 הופעות במדי הקבוצה. [[ויקטור ואלדס|ואלדס]], [[אנדרס אינייסטה|אינייסטה]], [[קרלס רשאק]], [[גיירמו אמור]], [[אנדוני זוביזרטה]] ו[[ז'ואן סגרה]] הופיעו מעל ל-400 פעמים במדי הקבוצה. מסי הוא השחקן המעוטר ביותר בהיסטוריית המועדון, עם 34 תארים. מסי הוא השחקן שהבקיע את מספר השערים הגדול ביותר בהיסטוריית המועדון, הן במסגרות רשמיות והן במשחקי ידידות, עם 672 שערים במסגרות רשמיות במדי המועדון. בהתחשבות במשחקי ידידות, [[פאולינו אלקנטרה]], שהבקיע 357 שערים ב-357 משחקים, [[ז'וזפ סמיטייר|פפ סמיטייר]] ו[[ססאר רודריגס אלברס|ססאר רודריגס]] שהבקיעו 319 ו-301 שערים בהתאמה, נמצאים אחריו. ללא התחשבות במשחקי ידידות, במקום השני והשלישי נמצאים ססאר ו[[לאסלו קובאלה]] בהתאמה.

הנתונים נכונים ל-18 בנובמבר 2022.{{הערה|1=[http://www.bdfutbol.com/en/e/e1a1.html Players list of Barcelona] באתר BDFutbol}}

==== שיאני ההופעות ====
{|class="mw-collapsible"
|-
!align=right|להסתרת הטבלאות לחצו על "הסתרה"
|-valign=top
|
{| class="wikitable sortable" style=text-align:center
|-
!width=|דירוג
!width=|שחקן
!width=|עמדה
!width=|שנים
!width=|[[לה ליגה|ליגה]]
!width=|[[גביע המלך|גביע]]
!width=|[[UEFA|אירופה]]
!width=|אחר
!width=|סה"כ
!width=|סה"כ {{ש}} <small>כולל מפעלים קטלוניים</small>
!width=|סה"כ {{ש}} <small>כולל משחקי ידידות</small>
!width=|מקור
|-
|1
|align="right"|{{דגל|ארגנטינה}} [[ליונל מסי]]
|חלוץ
|2004–2021
|'''520'''
|'''80'''
|153
|'''25'''
|'''778'''
|
|836
|{{הערה|{{cite web|title=messis career|url=https://players.fcbarcelona.com/en/player/548-messi-lionel-andres-messi-cuccitini|publisher=fcbarcelona.com|access-date=10 February 2022}}}}
|-
|2
|align="right"|{{דגל|ספרד}} [[צ'אבי]]
|קשר
|1998–2015
|505
|70
|'''173'''
|19
|'''767'''
|779
|'''869'''
||{{הערה|{{cite web|title=Xavis career|url=https://players.fcbarcelona.com/en/player/949-xavi-xavier-hernandez-creus|publisher=fcbarcelona.com|access-date=3 November 2021}}}}
|-
|3
|align="right"|'''{{דגל|ספרד}} [[סרחיו בוסקטס]]'''
|קשר
|2008–2023
|463
|73
|138
|24
|'''698'''
|700
|752
|{{הערה|{{cite web|title=Sergio Busquets career|url=https://players.fcbarcelona.com/en/player/133-sergio-busquets-sergio-busquets-burgos|publisher=fcbarcelona.com|access-date=3 November 2021}}}}
|-
|4
|align="right"|{{דגל|ספרד}} [[אנדרס אינייסטה]]
|קשר
|2002–2018
|442
|73
|138
|21
|'''674'''
|679
|758
||{{הערה|{{cite web|title=Andres Iniesta career|url=https://players.fcbarcelona.com/en/player/405-iniesta-andres-iniesta-lujan|publisher=fcbarcelona.com|access-date=3 November 2021}}}}
|-
|5
|align="right"|{{דגל|ספרד}} [[ג'רארד פיקה]]
|בלם
|2008–2022
|397
|66
|133
|22
|'''618'''
|619
|670
|{{הערה|{{cite web|title=Gerard Piqué career|url=https://players.fcbarcelona.com/en/player/682-pique-gerard-pique-bernabeu|publisher=fcbarcelona.com|access-date=3 November 2021}}}}
|-
|6
|align="right"|{{דגל|ספרד}} [[קרלס פויול]]
|בלם
|1999–2014
|392
|58
|131
|12
|'''593'''
|602
|663
|{{הערה|{{cite web|title=Carles Puyol career|url=https://players.fcbarcelona.com/en/player/704-puyol-carles-puyol-saforcada|publisher=fcbarcelona.com|access-date=3 November 2021}}}}
|-
|7
|align="right"|{{דגל|ספרד}} [[מיגלי]]
|בלם
|1973–1989
|391
|60
|85
|13
|'''549'''
|
|669
||{{הערה|{{cite web|title=Migueli's career|url=https://players.fcbarcelona.com/en/player/552-migueli-miguel-bernardo-bianquetti|publisher=fcbarcelona.com|access-date=10 February 2022}}}}
|-
|8
|align="right"|{{דגל|ספרד}} [[ויקטור ואלדס]]
|שוער
|2002–2014
|387
|12
|118
|18
|'''535'''
|539
|602
|{{הערה|{{cite web|title=Víctor Valdés career|url=https://players.fcbarcelona.com/en/player/902-valdes-victor-valdes-arribas|publisher=fcbarcelona.com|access-date=3 November 2021}}}}
|-
|9
|align="right"|{{דגל|ספרד}} [[קרלס רשאק]]
|קשר
|1965–1981
|328
|59
|63
|0
|'''450'''
|
|648
|{{הערה|{{cite web|title=rexach career|url=https://players.fcbarcelona.com/en/player/732-rexach-carles-charly-rexach-serda|access-date=10 February 2022}}}}
|-
|10
|align="right"|{{דגל|ספרד}} [[גיירמו אמור]]
|קשר
|1988–1998
|311
|35
|60
|15
|'''421'''
|432
|569
|{{הערה|{{cite web|title=Guillermo Amor career|url=https://players.fcbarcelona.com/en/player/38-amor-guillermo-amor-martinez|publisher=fcbarcelona.com|access-date=3 November 2021}}}}
|}
|}

====מלכי השערים====
[[קובץ:Soccer Ronaldinho.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[רונאלדיניו]], אחד השחקנים הבולטים בברצלונה ובעולם ב[[העשור הראשון של המאה ה-21|שנות ה-2000]]]]
{|class="wikitable sortable" style=text-align:center
|-
!width=|דירוג
!width=|שחקן
!width=|לאום
!width=|שנים
!width=|שערים
!width=|משחקים
!width=|מקור
|-
|1|| align="right" |[[ליונל מסי]]{{הערה|מסי הוא גם מלך השערים של ה[[לה ליגה]] בכל הזמנים}}|| align="right" |{{דגל|ארגנטינה||+}}||2004–2021||'''672'''||778||{{הערה|{{cite web|url=http://www.bdfutbol.com/en/j/j1753.html|title=Messi: Lionel Andrés Messi Cuccittini|publisher=BDFutbol|access-date=10 September 2017}}}}
|-
|2|| align="right" |[[ססאר רודריגס אלברס|ססאר רודריגס]]|| align="right" |{{דגל|ספרד||+}}||1942–1955||'''232'''||351||{{הערה|{{cite web|url=https://www.fcbarcelona.cat/ca/fitxa/648274/césar-rodríguez|title=César Rodríguez|publisher=FC Barcelona|access-date=16 September 2019}}}}
|-
|3|| align="right" |[[לואיס אלברטו סוארס|לואיס סוארס]]|| align="right" |{{דגל|אורוגוואי||+}}||2014–2020||'''198'''||283{{הערה|284 משחקים, אם נכלול גם משחק 1 בסופרקאפ הקטלוני.}}||{{הערה|{{cite web|url=https://www.bdfutbol.com/en/j/j95495.html|title=Suarez: Luis Alberto Suárez Díaz|publisher=BDFutbol|access-date=21 December 2019}}}}{{הערה|{{cite web|title=Luis Suarez career|url=https://players.fcbarcelona.com/en/player/855-suarez-luis-alberto-suarez-diaz|publisher=fcbarcelona.com|access-date=4 November 2021}}}}
|-
|4|| align="right" |[[לאסלו קובאלה]]|| align="right" |{{דגל|הונגריה||+}}<br>{{דגל|ספרד||+}}||1950–1961||'''194'''||281||{{הערה|{{cite web|url=https://www.fcbarcelona.cat/ca/fitxa/648245/ladislao-kubala|title=Ladislau Kubala|publisher=FC Barcelona|access-date=16 September 2019}}}}
|-
|5|| align="right" |[[ז'וזפ סמיטייר]]|| align="right" |{{דגל|ספרד||+}}||1919–1932||'''184'''||360||{{הערה|{{cite web|url=https://www.fcbarcelona.cat/ca/fitxa/648404/josep-samitier|title=Josep Samitier|publisher=FC Barcelona|access-date=16 September 2019}}}}
|-
|6|| align="right" |[[ז'וזפ אסקולה]]|| align="right" |{{דגל|ספרד||+}}||1934–1949||'''167'''||236||{{הערה|{{cite web|url=https://www.fcbarcelona.cat/ca/fitxa/648286/josep-escola|title=Josep Escolà|publisher=FC Barcelona|access-date=16 September 2019}}}}
|-
|7|| align="right" |[[פאולינו אלקנטרה]]|| align="right" |{{דגל|הפיליפינים||+}}<br>{{דגל|ספרד||+}}||1912–1916<br>1918–1927||'''143'''||395||{{הערה|{{cite web|url=https://www.fcbarcelona.cat/ca/fitxa/648422/paulino-alcantara|title=Paulino Alcántara|publisher=FC Barcelona|access-date=16 September 2019}}}}
|-
|rowspan=2|8|| align="right" |[[סמואל אטו]]|| align="right" |{{דגל|קמרון||+}}||2004–2009||rowspan=2|'''130{{הערה|לאטו יש 131 שערים, אם נכלול שער 1 בקופה קטלוניה.}}'''||199{{הערה|201 משחקים, אם נכלול 2 משחקים בקופה קטלוניה.}}||{{הערה|{{cite web|url=https://www.fcbarcelona.cat/ca/fitxa/648033/samuel-etoo|title=Samuel Eto'o|publisher=FC Barcelona|access-date=16 September 2019}}}}{{הערה|{{cite web|title=Samuel Eto'o career|url=https://players.fcbarcelona.com/en/player/278-etoo-samuel-etoo-fils|publisher=fcbarcelona.com|access-date=4 November 2021}}}}
|-
| align="right" |[[ריבאלדו]]|| align="right" |{{דגל|ברזיל||+}}||1997–2002||235||{{הערה|{{cite web|url=https://www.fcbarcelona.cat/ca/fitxa/648046/vitor-borba-ferreiro-rivaldo|title=Rivaldo|publisher=FC Barcelona|access-date=16 September 2019}}}}
|-
|10|| align="right" |[[אנחל ארוצ'ה]]|| align="right" |{{דגל|ספרד||+}}||1926–1933||'''127'''||?||
|-
|11|| align="right" |[[קרלס רשאק]]|| align="right" |{{דגל|ספרד||+}}||1965–1981||'''125'''||432||
|-
|12|| align="right" |[[מריאנו מרטין]]|| align="right" |{{דגל|ספרד||+}}||1940–1948||'''124'''||214||{{הערה|{{cite web|url=https://www.fcbarcelona.cat/ca/fitxa/648276/mariano-martin|title=Mariano Martín|publisher=FC Barcelona|access-date=16 September 2019}}}}
|-
|13|| align="right" |[[פטריק קלייברט]]|| align="right" |{{דגל|הולנד||+}}||1998–2004||'''122'''{{הערה|123, אם נכלול שער 1 בקופה קטלוניה.}}||257||{{הערה|{{cite web|title=patrick kluivert|url=https://players.fcbarcelona.com/es/jugador/445-kluivert-patrick-stephan-kluivert|publisher=FC Barcelona|access-date=16 September 2019}}}}
|-
|14|| align="right" |[[אסטניסלאו באזורה]]|| align="right" |{{דגל|ספרד||+}}||1946–1958||'''117'''||302||
|-
|15|| align="right" |[[חריסטו סטויצ'קוב]]|| align="right" |{{דגל|בולגריה||+}}||1990–1995<br>1996–1998||'''117{{הערה|122, אם נכלול 5 שערים בקופה קטלוניה}}'''||255||{{הערה|{{cite web|title=Hristo Stoichkov|url=https://players.fcbarcelona.com/en/player/854-stoitxkov-hristo-stoitxkov|publisher=FC Barcelona|access-date=16 September 2019}}}}
|-
|16|| align="right" |[[לואיס אנריקה]]|| align="right" |{{דגל|ספרד||+}}||1996–2004||'''109'''||300||{{הערה|{{cite web|title=Luis Enrique|url=https://players.fcbarcelona.com/en/player/489-luis-enrique-luis-enrique-martinez-garcia|publisher=FC Barcelona|access-date=16 September 2019}}}}
|-
|17|| align="right" |[[אאולוחיו מרטינס]]|| align="right" |{{דגל|פרגוואי||+}}<br>{{דגל|ספרד||+}}||1956–1962||'''106'''||162||
|-
|18|| align="right" |[[חוסה אנטוניו סאלדואה]]|| align="right" |{{דגל|ספרד||+}}||1961–1971||'''106'''||215||{{הערה|{{cite web|title=José Antonio Zaldúa|url=https://players.fcbarcelona.com/en/player/956-zaldua-jose-antonio-zaldua-urdanavia|publisher=FC Barcelona|access-date=16 September 2019}}}}
|-
|19|| align="right" |[[אבריסטו דה מסדו|אבריסטו]]|| align="right" |{{דגל|ברזיל||+}}||1957–1962||'''105'''||151||
|-
|20|| align="right" |[[ניימאר]]|| align="right" |{{דגל|ברזיל||+}}||2013–2017||'''105'''||186||{{הערה|{{cite web|title=neymar|url=https://players.fcbarcelona.com/en/player/603-neymar-neymar-da-silva-santos-junior|publisher=FC Barcelona|access-date=16 September 2019}}}}
|}

====שחקנים בולטים נוספים====
[[קובץ:Barca team.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שחקני הקבוצה חוגגים שער בקאמפ נואו]]
{| class="wikitable sortable" style="text-align: center;"
!שם!!לאום!!עמדה!!קריירה בברצלונה
|-
|align="center"|[[ריקרדו זאמורה]]
|align="right"|{{דגל|ספרד||+}}
|שוער||1919–1922
|-
|align="center"|[[ז'וזפ סמיטייר]]
|align="right"|{{דגל|ספרד||+}}
|קשר||1919–1932
|-
|align="center"|[[פרנץ פלאטקו]]
|align="right"|{{דגל|הונגריה||+}}
|שוער||1923–1930
|-
|align="center"|[[מיכאל לאודרופ]]
|align="right"|{{דגל|דנמרק||+}}
|קשר התקפי||1989–1994
|-
|[[רונאלדיניו]]
|{{דגל|ברזיל||+}}
|קשר התקפי
|2003–2008
|-
|align="center"|[[דקו]]
|align="right"|{{דגל|פורטוגל||+}}
|קשר התקפי||2004–2008
|}
* ראו גם: [[:קטגוריה:כדורגלני ברצלונה|רשימת כדורגלני ברצלונה שיש להם ערך בוויקיפדיה]].
{{ויקישיתוף-בשורה|שם=Category:Players of FC Barcelona|תצוגה=כדורגלני ברצלונה}}

==אקדמיה==
{{ערך מורחב|לה מאסיה}}
[[קובץ:La_Masia_(Can_Planas)_(Barcelona)_-_1.jpg|ממוזער|בניין ה"[[לה מאסיה]]" המקורי, שעל שמו נקראת האקדמיה.]]
ב-[[1979]] הקים המועדון את אקדמיית הנוער שלו המכונה "[[לה מאסיה]]" (La Masia, על שם הבניין הראשון של מעונות התלמידים). האקדמיה הוציאה מתוכה שחקנים מפורסמים רבים, והיה לה חלק משמעותי בהצלחתה של ברצלונה בשנות ה-2000. בין בוגריה של ה'לה מאסיה' ניתן למנות את [[ליונל מסי]], [[צ'אבי]], [[אנדרס אינייסטה]], [[ז'וזפ גוארדיולה]], [[ג'רארד פיקה]], [[סרחיו בוסקטס]], [[ויקטור ואלדס]], [[קרלס פויול]], [[ססק פברגאס]], [[פדרו רודריגס]], [[ז'ורדי אלבה]], [[פפה ריינה]], [[גיירמו אמור]], [[גברי גארסיה]], [[אלברט פרר]], [[סרג'י רוברטו]], [[סרג'י ברז'ואן]] ו[[בויאן קרקיץ']].

בתקופתו בלה מאסיה, ארגן [[ז'וזפ גוארדיולה]] מחדש את האקדמיה, ויצר תוכנית תלת-שלבית לעלייה מקבוצות הנוער לקבוצה הבוגרת. כיום פועלות באקדמיה 12 קבוצות נוער, עם 24 מאמנים, כ-300 שחקנים, ו-56 עובדים נוספים, כמו רופאים, פסיכולוגים, תזונאים ופיזיולוגים. כמו כן מפעילה ברצלונה כ-49 אקדמיות ברחבי העולם עם למעלה מ-45,000 ילדים, שפועלות כרשת סקאוטינג עולמית עבור ברצלונה. עד כה כ-440 ילדים עזבו את בתיהם לטובת האקדמיה, כמחציתם מ[[קטלוניה]], והשאר מ[[ספרד]] או מחוצה לה, כולל 15 מ[[קמרון]], 7 מ[[ברזיל]], 5 מ[[סנגל]] ו-3 מ[[ארגנטינה]]. מהם, רק 40 שיחקו בקבוצה הבוגרת. התלמידים מתחנכים לפי עקרונות הכדורגל של ברצלונה, ה[[טוטאל פוטבול]] של [[רינוס מיכלס]] שיושם בברצלונה על ידי [[יוהאן קרויף]], בשילוב עם כדורגל ספרדי מסורתי של מסירות בנגיעה אחת ([[טיקי טאקה]]). [[קובץ:La Masia - Centre de Formació Oriol Tort 01.jpg|ממוזער|בניין ה'לה מאסיה' החדש שנחנך ב-2011, הממוקם בעיר הספורט ע"ש [[ז'ואן גאמפר]].]]השכבה העליונה בלה מאסיה היא [[ברצלונה אתלטיק]], לשעבר ברצלונה אתלטיק, והיא קבוצה מקצוענית לחלוטין המשמשת כ[[קבוצת מילואים|קבוצת המילואים]] של המועדון. הקבוצה עורכת את משחקי הבית שלה ב[[מיני אסטדי]] ומשתתפת באותה מערכת ליגות של קבוצת הבוגרים, בדומה לשאר קבוצות המשנה בספרד. בעבר השתתפה הקבוצה גם ב[[גביע המלך הספרדי]], אך כיום קבוצות מילואים אינן מורשות להשתתף בו. בסך הכול יש לברצלונה ב' 5 זכיות באליפות הליגה השלישית, ושתי זכיות באליפות הבית בליגה הרביעית. נכון לעונת 2021/22 היא משחקת ב[[הליגה הספרדית השלישית בכדורגל|ליגה השלישית]].

ב[[מונדיאל 2010]] זכתה {{נבחרת|ספרד}} בגביע העולם עם 7 שחקנים מלה מאסיה על המגרש ב[[גמר מונדיאל 2010|גמר]]. כמו כן זכתה ספרד ב[[יורו 2008]] ו[[יורו 2012]] עם נוכחות חזקה של שחקני האקדמיה של ברצלונה. כמו כן, בשנים 2008–2012, ברצלונה, תחת שרביטו של [[ז'וזפ גוארדיולה]] ובהובלתם של שחקני בית כמו [[ליונל מסי|מסי]], [[צ'אבי]], [[אנדרס אינייסטה|אינייסטה]], [[קרלס פויול|פויול]], [[ויקטור ואלדס|ואלדס]], [[ג'רארד פיקה|פיקה]], [[סרחיו בוסקטס|בוסקטס]], [[פדרו רודריגס|פדרו]] ו[[פברגאס]], זכתה להצלחה מסחררת עם 14 תארים בארבע עונות. בטקס [[כדור הזהב]] 2010 הפכה לה מאסיה לאקדמיה הראשונה המוציאה מתוכה את שלושת הכדורגלנים הטובים ביותר בעולם לפי [[פיפ"א]] ו[[פראנס פוטבול]]: מסי, צ'אבי ואינייסטה.

=== קבוצות ה'לה מאסיה' ===
{| class="wikitable"
!קבוצה
!שכבה
!מאמן
!ליגה
|-
|[[ברצלונה אתלטיק]]
|–
|[[רפאל מארקס]]
|[[פרימרה דיויסיון RFEF]]
|-
|נוער א'
|16–18
|[[אוסקר לופס הרננדס]]
|ליגת העל הספרדית עד גיל 18
|-
|נוער ב'
|16–18
|איבן קוואדראדו
|ליגת הנוער הלאומית של ספרד
|-
|קאדטים א'
|14–15
|איבן קרסקו
|División de Honor catalana cadete
|-
|קאדטים ב'
|14–15
|פול פלאנאס
|Preferente Catalana Cadete
|-
|אינפנטיל א'
|13–14
|דויד סאנצ'ס
|División de Honor catalana Infantil
|-
|אינפנטיל ב'
|13–14
|אלברט פוץ'
|Preferente Catalana Infantil
|-
|אלבין א'
|11–12
|פאו מוראל
|Preferente Catalana Alevín
|-
|אלבין ב'
|11–12
|ז'ורדי פרס
|Preferente Catalana Alevín
|-
|אלבין ג'
|11–12
|גיים הרננדז
|Segunda Catalana Alevín
|-
|אלבין ד'
|11–12
|ז'ואן אנטוניו חיל
|Segunda Catalana Alevín
|-
|בנג'מין א'
|9–10
|דני סגוביה
|Preferente Catalana Benjamín
|-
|בנג'מין ב'
|9–10
|דויד סאנצ'ס
|Preferente Catalana Benjamín
|-
|בנג'מין ג'
|9–10
|מריו ז'ורדנו
|Primera Catalana Benjamín
|-
|בנג'מין ד'
|9–10
|ז'ורדי פומה
|Primera Catalana Benjamín
|-
|פרה-בנג'מין
|7–8
|אלברט אמטלר
|Segunda Catalana Benjamín
|}

==סטטיסטיקה ושיאים==
על פי הנתונים שנמסרו על ידי המועדון,{{הערה|שם=records}} ברצלונה הוא המועדון השלישי, לצד [[ריאל מדריד]] ו[[אתלטיק בילבאו]], ששיחק בכל 88 העונות של לה ליגה. בעונותיו בליגה צבר 4115 נקודות ב-2700 משחקים, ובכך הוא במקום השני בטבלת כל הזמנים של הליגה, אחרי ריאל מדריד.{{הערה|1=[http://www.bdfutbol.com/en/index.html BDFutbol.com] נתונים וסטטיסטיקות היסטוריים אודות הליגה הספרדית - הנתונים נסכמו משם}} הוא גם המועדון היחיד שהופיע במסגרת אירופית כלשהי מדי שנה מאז פתיחת [[גביע אירופה לאלופות]] (כיום ליגת האלופות) ב-[[1955]].

רצף הניצחונות הגדול ביותר של המועדון בכל המסגרות היה בעונת 2005/2006 - 19 ניצחונות, מתוכם 14 בליגה. בעונת 2010/2011 השלים המועדון רצף של 31 משחקי ליגה ללא הפסד. בעונת 2011/2012 הבקיעו שחקני ברצלונה שיא מועדון של 115 שערים, אך לא הצליחו לזכות באליפות. בעונת 2012/2013 נרשמו שלושה שיאי מועדון נוספים כאשר הקבוצה ניצחה ב-32 משחקי ליגה, סיימה את העונה כשלזכותה 100 נקודות וזכתה באליפות בפער של 15 נקודות מסגניתה. שיא הנקודות לסיבוב הראשון של הליגה הספרדית נקבע על ידי ברצלונה בעונת 2008/2009 - 50 נקודות. בעונת 2017/2018 הקבוצה שברה שיא היסטורי של 39 משחקי ליגה ללא הפסד.

בין [[1942]] ל-[[1944]] הבקיעו שחקני המועדון שערים ב-36 משחקי ליגה רצופים, ובין השנים [[1952]] ו-[[1958]] הבקיעו שחקני המועדון ב-88 משחקי בית רצופים. ניצחון הליגה הגדול ביותר היה 10 - 1 על [[ז'ימנסטיק דה טרגונה|ז'ימנסטיק]] בעונת 1949/1950. שחקני המועדון הבקיעו מעל ל-6,000 שערי ליגה נכון ל-2018.

ברצלונה הוא המועדון עם מספר הזכיות הגדול ביותר ב[[גביע המלך הספרדי|גביע הספרדי]], עם 31 זכיות בו. כמו כן, לרשות המועדון רשומים שיאי זכייה ב[[גביע ערי הירידים]] (שלוש פעמים) וב[[גביע המחזיקות]] (ארבע פעמים).

במשחק בין ברצלונה ל[[יובנטוס]] ברבע גמר גביע אירופה של עונת 1985/1986 נקבע שיא מספר הצופים באצטדיון המועדון, ה[[קאמפ נואו]]. 120,000 אוהדים צפו במשחק.

במשחק בין ברצלונה ל[[באיירן מינכן]] ברבע גמר גביע אירופה של עונת 2019/2020 הקבוצה ספגה הפסד 8:2 המהווה להפסד הגדול ביותר מאז [[1946]], אז ברצלונה הפסידה 8:0 ל[[סביליה (כדורגל)|סביליה]] במסגרת שלב 16 האחרונות בגביע הספרדי. באותו משחק ברצלונה ספגה לראשונה בתולדותיה 4 שערים במחצית אחת.

==תארים==
=== תארים מקומיים ===
* '''תארים בספרד (75)'''
**'''[[לה ליגה|אליפות ספרד]]''' (27):
*** [[עונת 1929 בלה ליגה|1929]], {{בספורט|לה ליגה|1944|1945}}, {{בספורט|לה ליגה|1947|1948}}, {{בספורט|לה ליגה|1948|1949}}, {{בספורט|לה ליגה|1951|1952}}, {{בספורט|לה ליגה|1952|1953}}, {{בספורט|לה ליגה|1958|1959}}, {{בספורט|לה ליגה|1959|1960}}, {{בספורט|לה ליגה|1973|1974}}, {{בספורט|לה ליגה|1984|1985}}, {{בספורט|לה ליגה|1990|1991}}, {{בספורט|לה ליגה|1991|1992}}, {{בספורט|לה ליגה|1992|1993}}, {{בספורט|לה ליגה|1993|1994}}, {{בספורט|לה ליגה|1997|1998}}, {{בספורט|לה ליגה|1998|1999}}, {{בספורט|לה ליגה|2004|2005}}, {{בספורט|לה ליגה|2005|2006}}, {{בספורט|לה ליגה|2008|2009}}, {{בספורט|לה ליגה|2009|2010}}, {{בספורט|לה ליגה|2010|2011}}, {{בספורט|לה ליגה|2012|2013}}, {{בספורט|לה ליגה|2014|2015}}, {{בספורט|לה ליגה|2015|2016}}, {{בספורט|לה ליגה|2017|2018}}, {{בספורט|לה ליגה|2018|2019}}, {{בספורט|לה ליגה|2022|2023}}
*** סגנות (27): {{בספורט|לה ליגה|1929|1930}}, {{בספורט|לה ליגה|1945|1946}}, {{בספורט|לה ליגה|1953|1954}}, {{בספורט|לה ליגה|1954|1955}}, {{בספורט|לה ליגה|1955|1956}}, {{בספורט|לה ליגה|1961|1962}}, {{בספורט|לה ליגה|1963|1964}}, {{בספורט|לה ליגה|1966|1967}}, {{בספורט|לה ליגה|1967|1968}}, {{בספורט|לה ליגה|1970|1971}}, {{בספורט|לה ליגה|1972|1973}}, {{בספורט|לה ליגה|1975|1976}}, {{בספורט|לה ליגה|1976|1977}}, {{בספורט|לה ליגה|1977|1978}}, {{בספורט|לה ליגה|1981|1982}}, {{בספורט|לה ליגה|1985|1986}}, {{בספורט|לה ליגה|1986|1987}}, {{בספורט|לה ליגה|1988|1989}}, {{בספורט|לה ליגה|1996|1997}}, {{בספורט|לה ליגה|1999|2000}}, {{בספורט|לה ליגה|2003|2004}}, {{בספורט|לה ליגה|2006|2007}}, {{בספורט|לה ליגה|2011|2012}}, {{בספורט|לה ליגה|2013|2014}}, {{בספורט|לה ליגה|2016|2017}}, {{בספורט|לה ליגה|2019|2020}}, {{בספורט|לה ליגה|2021|2022}}
** '''[[גביע המלך הספרדי|גביע המלך]]''' (31) (שיא):
*** 1909/1910, 1911/1912, 1912/1913, 1919/1920, 1921/1922, 1924/1925, 1925/1926, 1927/1928, 1941/1942, 1950/1951, 1951/1952, 1952/1953, 1956/1957, 1958/1959, 1962/1963, 1967/1968, 1970/1971, 1977/1978, 1980/1981, 1982/1983, 1987/1988, 1989/1990, 1996/1997, 1997/1998, 2008/2009, 2011/2012, 2014/2015, 2015/2016, 2016/2017, 2017/2018, 2020/2021
*** סגנות (12): 1901/1902, 1918/1919, 1931/1932, 1935/1936, 1953/1954, 1973/1974, 1983/1984, 1985/1986, 1995/1996, 2010/2011, 2013/2014, 2018/2019
** '''[[גביע הליגה הספרדית]]''' (2) (שיא): 1982/1983, 1985/1986
** '''[[הסופר קאפ הספרדי]]''' (14) (שיא): 1983, 1991, 1992, 1994, 1996, 2005, 2006, 2009, 2010, 2011, [[הסופר קאפ הספרדי 2013|2013]], [[הסופר קאפ הספרדי 2016|2016]], [[הסופר קאפ הספרדי 2018|2018]], [[הסופר קאפ הספרדי 2022/2023|2022/2023]]
** '''גביע אווה דוארטה'''{{הערה|מהדורה מוקדמת של הסופר קאפ הספרדי}} (3) (שיא): 1948, 1952, 1953
* '''תארים אזוריים (34)'''
** '''אליפויות קטלוניה''' (23) (שיא):
*** גביע מקאיה (1):
*** גביע ברצלונה (1) (שיא): 1902/1903
*** אליפות קטלוניה (21): 1904/1905, 1908/1909, 1909/1910, 1910/1911, 1912/1913, 1915/1916, 1918/1919, 1919/1920, 1920/1921, 1921/1922, 1923/1924, 1924/1925, 1925/1926, 1926/1927, 1927/1928, 1929/1930, 1930/1931, 1931/1932, 1934/1935, 1935/1936, 1937/1938
** '''הליגה הקטלונית''' (1): 1937/1938
** '''גביע קטלוניה''' (8) (שיא): 1990/1991, 1992/1993, 1999/2000, 2003/2004, 2004/2005, 2006/2007, 2012/2013, 2013/2014
** '''הסופרקאפ הקטלוני''' (2): 2014, 2018
* '''תארים אחרים (88)'''
** '''הליגה הים־תיכונית''' (1) (שיא): 1937/1938
** '''גביע הזהב של ארגנטינה''' (1) (שיא): 1945
** '''[[הגביע הלטיני]] 2''': (שיא משותף) 1949, 1952
** '''גביע הפירנאים'''{{הערה|גביע הפירנאים היה טורניר שנתי שנערך בין [[1910]] ל-[[1914]] בהשתתפותם של מועדונים מרחבי ה[[פירנאים]] ([[קטלוניה]], [[חבל הבסקים]], [[חבל לנגדוק]], [[מידי-פירנה]] ו[[אקיטן]]). גביע הפירנאים היה אחד מטורנירי הכדורגל הבינלאומיים הראשונים באירופה. משחק הגמר של כל עונה נערך במדינה שונה. הטורניר נפסק בעקבות פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] ומעולם לא התחדש. ברצלונה זכתה בארבעת התארים הראשונים, ובעונה החמישית זכתה קבוצת FC אספניול, שאינה קשורה ל[[אספניול]] המודרנית}} (4) (שיא): 1910, 1911, 1912, 1913
** '''גביע תרסה הררה''' (5): 1948, 1951, 1972, 1990, 1993
** '''הגביע הכתום''' (1): 1961
** '''גביע העולם למועדונים קטנים''' (1): 1957
** '''[[גביע ז'ואן גאמפר]]''' (45) (שיא): 1966, 1967, 1968, 1969, 1973, 1974, 1975, 1976, 1977, 1979, 1980, 1983, 1984, 1985, 1986, 1988, 1990, 1991, 1992, 1995, 1996, 1997, 1998, 1999, 2000, 2001, 2002, 2003, 2004, 2006, 2007, 2008, 2010, 2011, 2013, 2014, 2015, 2016, 2017, 2018, 2019, 2020, 2021, 2022
** '''גביע רמון דה קרנסה''' (3): 1961, 1962, 2005
** '''גביע העיר [[פלמה דה מיורקה|פלמה]]''' (5) 1969, 1974, 1979, 1981, 1986
** '''גביע [[קוסטה דל סול]]''' (1): 1977
** '''גביע העיר [[ברצלונה]]''' (1): 1989
** '''גביע העיר [[אליקנטה]]''' (1): 1987
** '''גביע פסטה ד'אלצ'ה''' (3): 1970, 1989, 2003
** '''גביע העיר לה לינאה''' (3): 1985, 1991, 1995
** '''גביע העיר [[אוביידו]]''' (1): 1996
** '''גביע העיר מרבלה''' (1): 1993
** '''גביע העיר [[ליידה]]''' (1): 1998
** '''[[טורניר אמסטרדם]]''' (1): 2000
** '''ממוריאל ארטמיו פרנצ׳י''' (1): 2008
** '''קיץ האלופים''' (1): 2012
** '''גביע [[פריז]]''' (1): 2012
** '''גביע קולומבינו''' (1): 2014
** '''גביע [[קטר איירווייז]]''' (1): 2016
** '''[[גביע האלופות הבינלאומי]]''' (1): 2017
** '''[[גביע אאודי]]''' (1): 2011
** '''גביע ה[[לה ליגה]]-[[סרייה א']]''' (1): 2019

=== תארים בין-לאומיים ===
* [[קובץ:Coppacampioni.png|24x24 פיקסלים]] '''[[ליגת האלופות|גביע אירופה לאלופות/ליגת האלופות]]{{הערה|כולל גביע אירופה לאלופות}}'''
** '''מחזיקת הגביע: 5 זכיות'''
*** {{בספורט|גביע אירופה לאלופות בכדורגל|1991|1992}}: [[גמר גביע אירופה לאלופות 1992|1–0]]{{בהארכה}} נגד [[סמפדוריה]]
*** {{בספורט|ליגת האלופות|2005|2006}}: [[גמר ליגת האלופות 2006|2–1]] נגד [[ארסנל]]
*** {{בספורט|ליגת האלופות|2008|2009}}: [[גמר ליגת האלופות 2009|2–0]] נגד [[מנצ'סטר יונייטד]]
*** {{בספורט|ליגת האלופות|2010|2011}}: [[גמר ליגת האלופות 2011|3–1]] נגד מנצ'סטר יונייטד
*** {{בספורט|ליגת האלופות|2014|2015}}: [[גמר ליגת האלופות 2015|3–1]] נגד [[יובנטוס]]
** סגנית מחזיקה ('''3'''): {{בספורט|גביע אירופה לאלופות בכדורגל|1960|1961}}, {{בספורט|גביע אירופה לאלופות בכדורגל|1985|1986}}, {{בספורט|ליגת האלופות|1993|1994}}
* '''[[גביע המחזיקות]]''' ('''4''') (שיא): 1978/1979, 1981/1982, 1988/1989, 1996/1997
** סגנות ('''2'''): 1968/1969, 1990/1991
* '''[[גביע ערי הירידים]]''' ('''3''') (שיא): 1955/1958, 1958/1960, 1965/1966
** סגנות (1): 1961/1962
*'''[[הסופר קאפ האירופי]]''' (5) (שיא משותף): 1992, 1997, 2009, [[הסופר קאפ האירופי 2011|2011]], [[הסופר קאפ האירופי 2015|2015]]
** סגנות (4): 1979, 1982, 1989, 2006
*'''[[אליפות העולם לקבוצות (כדורגל)|אליפות העולם לקבוצות]]''' (3): [[גביע העולם למועדונים 2009|2009]], [[גביע העולם למועדונים 2011|2011]], [[גביע העולם למועדונים 2015|2015]]
** סגנות (1): [[גביע העולם למועדונים 2006|2006]]
* '''[[הגביע הבין-יבשתי]]'''{{הערה|מהדורה מוקדמת של גביע העולם לקבוצות}}
** סגנות (1): 1992
* '''[[גביע מוחמד החמישי]]''' (1): 1969

==ענפי ספורט נוספים==
[[קובץ:Panorámica Palau 2.jpg|ממוזער|תמונה פנורמית של [[פלאו בלאוגרנה]] בזמן משחק [[יורוליג]] של [[ברצלונה (כדורסל)|קבוצת הכדורסל]]]]
"מועדון הכדורגל ברצלונה" מפעיל קבוצות ספורט מקצועניות וחובבניות במספר [[ענף ספורט|ענפי ספורט]] מלבד הכדורגל. יש ארבע קבוצות ספורט מקצועניות בנוסף לקבוצת הכדורגל - ב[[ברצלונה (כדורסל)|כדורסל]], ב[[ברצלונה (כדוריד)|כדוריד]], ב[[כדורגל אולמות]] ובהוקי-גלגיליות. ארבע הקבוצות הללו משתתפות בליגה הבכירה בענף הספורט שלהן בספרד, והן זוכות להישגים רבים - הן בספרד והן באירופה. קבוצות אלו זכו במעל ל-25 אליפויות אירופה בתחומן. הקבוצות מקיימות את משחקי הבית שלהן ב"[[פלאו בלאוגרנה]]", היכל ספורט סמוך ל[[קאמפ נואו]] ובעל תכולה של 8,500 צופים.

[[ברצלונה (כדורסל)|מחלקת הכדורסל של מועדון הכדורגל ברצלונה]] נוסדה בשנת [[1926]]. הקבוצה היא השנייה בספרד במספר זכיות ב[[ליגת העל הספרדית בכדורסל]] - 18 במספר. כמו כן, הקבוצה היא מבין המובילות באירופה, והיא זכתה באליפות אירופה, בטורניר ה[[יורוליג]] פעמיים - בעונות 2002/2003 ו-2009/2010. מאמנה הנוכחי הוא [[חאבייר פסקואל]].{{הערה|1=מידע נוסף על קבוצת הכדורסל ניתן למצוא ב-[http://www.fcbarcelona.com/basketball/list/articles אתר הרשמי של הקבוצה]}}

[[קובץ:FC Barcelona Handbol 01.jpg|ממוזער|שחקני [[ברצלונה (כדוריד)|קבוצת הכדוריד]] בזמן משחק באליפות אירופה]]
[[ברצלונה (כדוריד)|מחלקת הכדוריד של מועדון הכדורגל ברצלונה]] הוקמה בשנת [[1942]] ובדומה לקבוצת הכדורסל, גם היא מובילה בענפה הן בתחרויות המקומיות והן בתחרויות היבשתיות. באליפות [[הליגה הספרדית בכדוריד]] זכתה הקבוצה בכמות שיא ביחס לשאר הקבוצות - 22 זכיות. ב[[ליגת האלופות (כדוריד)|ליגת האלופות]], טורניר הכדוריד הבכיר באירופה, זכתה הקבוצה 9 פעמים, כשהאחרונה שבהן הייתה בעונת 2014/2015.{{הערה|1=עוד על קבוצת הכדוריד ניתן למצוא ב-[http://www.fcbarcelona.com/handball/handball-team אתר הרשמי של הקבוצה]{{קישור שבור|26 בפברואר 2017}}}}

גם קבוצת ההוקי-גלגיליות של המועדון הוקמה ב-[[1942]] והיא נחשבת לאחת הטובות בעולם בענף.{{הערה|שם=LTR-הערה15|1=[http://rink-hockey.net/rank-31122009.pdf World Men Club Team Ranking]{{קישור שבור|26 בפברואר 2017}}}} הקבוצה היא המוצלחת ביותר בתחומה באירופה, כשלזכותה רשומים 19 אליפויות אירופה.{{הערה|1=[http://cerh.eu/en/Comps/Hist/CL.php סטטיסטיקות היסטוריות של אליפויות אירופה] באתר CERH{{קישור שבור|26 בפברואר 2017}}}} קבוצת ה[[הוקי קרח]] של המועדון: מועדון [[ברצלונה (הוקי קרח)|ברצלונה]] זכה בשש אליפויות הליגה הספרדית בהוקי קרח.

קבוצת כדורגל האולמות של המועדון הוקמה בפעם הראשונה ב-[[1978]] אך פורקה תוך 4 שנים, אף על פי שהצליחה להעפיל לליגה הראשונה בקטלוניה שנה לפני כן. ב-[[1986]] החליטה הנהלת המועדון להחזיר את הקבוצה והיא משתתפת מאז בתחרויות הכלל-ספרדיות. הקבוצה לא זכתה באליפות ספרד אף פעם. ב-[[2003]] הייתה הפעם השנייה שירדה לליגת המשנה, אך עם זאת, לאחר חזרתה לליגה הראשונה ב-[[2006]] הוחלט להפוך אותה למקצוענית.{{הערה|1=[https://web.archive.org/web/20111025083913/https://www.fcbarcelona.com/web/english/futbol_sala/intro_historica/historia_seccio.html היסטוריית קבוצת כדורגל האולמות] באתר הרשמי של המועדון (דרך [[ארכיון האינטרנט]])}}

המועדון מפעיל בנוסף לקבוצות המקצועניות גם שבע קבוצות ספורט חובבניות: [[אתלטיקה]], [[החלקה על הקרח]], [[בייסבול]], [[כדורעף]], [[רוגבי]] ו[[רכיבה על אופניים]]. את כל הקבוצות החובבניות מנהל גבי קאירו ה[[ארגנטינה|ארגנטינאי]], שחקן עבר של המועדון בהוקי גלגיליות.

==לקריאה נוספת==
* "'''Morbo: The Story of Spanish Football'''"{{כ}} (2003), פיל בול
* "'''Barça: A People’s Passion'''"{{כ}} (1998), ג'ימי ברנס
* "'''FC Barcelona: Tales from the Nou Camp'''"{{כ}} (2000), ג'ף קינג, ג'. ניקולסון, {{מסת"ב|0333760018}}

==קישורים חיצוניים==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{אתר רשמי|http://www.fcbarcelona.com}}
{{פרופילי מועדוני כדורגל}}
* [http://www.fifa.com/worldfootball/clubfootball/news/newsid=856922.html#barcelona+more+than+club Barcelona, more than a club]{{קישור שבור|4.9.2021}}, באתר הרשמי של [[פיפ"א]]
* [http://www.one.co.il/Team/Current//3,10,135,0/ברצלונה ברצלונה], באתר [[ONE]]
* [http://www.skysports.com/football/teams/barcelona/ ברצלונה], באתר סקיי ספורט
* [http://www.goal.com/en-us/teams/spain/125/barcelona ברצלונה], באתר Goal.com
* {{בריטניקה}}

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{ערך מומלץ}}

{{לה ליגה}}
{{ליגת האלופות}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:ברצלונה (כדורגל)|*]]
[[קטגוריה:קבוצות כדורגל ספרדיות]]
[[קטגוריה:אלופות אירופה בכדורגל לקבוצות]]
[[קטגוריה:ערכים מומלצים שנבדקו]]
[[קטגוריה:זוכי פרס לוריוס: קבוצת השנה]]
[[קטגוריה:זוכי פרס לוריוס: רוח ספורטיבית]]
[[קטגוריה:קבוצות כדורגל שהוקמו ב-1899]]
[[קטגוריה:ברצלונה: מועדוני כדורגל]]
[[קטגוריה:ספרד: כדורגל]]